検索キーワード： 制作 "Storyside" 文学・フィクション

"מאה חורפים" הוא סאגה משפחתית רחבת-יריעה שתחילתה בחורף שנת 1883 באחוזת הרוזן גריז'נובסקי שביערות פולין, וסופה בתל אביב של סוף המאה העשרים. בבוקר חורפי אחד יוצאת פאני המשרתת ליער ומוצאת שם נער מוטל על האדמה הלחה. בין הנער לפאני נרקמת מערכת יחסים שהיא תחילתה של שושלת משפחתית ענפה. מכאן והלאה נסחף הקורא ועוקב אחר גיבורי הסיפורי, שאורגים יחד — וכל אחד לחוד — מארג סבוך של נטישות כואבות ואהבות ששורדות גם אחרי הסערה.

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גַבִּי, מזכירתו וחברתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. בדרכו הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים ייחשף בפניו הסיפור האמיתי של הוריו ושלו, והסיפור הזה ישלח אותו הלאה, אל תוך ההרפתקה המסעירה של גילוי עצמו וגורלו.

סופר מנסה לענות על ראיון שנשלח אליו מאתר אינטרנט. בדרך כלל התשובות שלו בראיונות כאלה מחושבות. זהירוֹת. אבל הפעם הלב שלו עומד להישבר, החיים שלו מאיימים להתפרק, והוא נחוש לכתוב את האמת העירומה. הפגומה. הוא רק לא בטוח שהוא זוכר איך עושים את זה. כל שאלה בראיון האחרון היא חור מנעול שקשה להתיק ממנו את המבט, וכל תשובה בו חושפת שהאמת היא הגרעין של השקר – ולהפך.

אדיבה‭ ‬גפן‭ ‬עושה‭ ‬זאת‭ ‬שוב‭ ‬ברומן‭ ‬מותח‭, ‬שנון‭ ‬ותוסס‭, ‬שאין‭ ‬בו‭ ‬רגע‭ ‬דל‭. ‬את‭ ‬הספר‭ ‬הזה‭ ‬לא‭ ‬תוכלו‭ ‬להניח‭ ‬מידיכם. שוב‭ ‬יוצאות‭ ‬הבלשיות‭ ‬המקסימות‭ ‬סמי‭ ‬ג‮'‬‭ ‬ודקלה‭ ‬שושקוביץ‭ ‬לחקור‭ ‬תעלומה‭ ‬בלשית‭ ‬מורכבת‭, ‬אלא‭ ‬שהפעם‭ ‬מדובר‭ ‬בעניין‭ ‬אישי... הכול‭ ‬התחיל‭ ‬בסופשבוע‭ ‬רומנטי. ‬קופר‭, ‬בן‭ ‬זוגה‭ ‬של‭ ‬דקלה‭, ‬סוחף‭ ‬אותה‭ ‬לצימר‭ ‬בדרום‭ ‬הארץ‭. ‬אבל‭ ‬האם‭ ‬הוא‭ ‬באמת‭ ‬מתכוון‭ ‬לעבוד‭ ‬על‭ ‬היחסים‭ ‬או‭ ‬שהגיע‭ ‬לכאן‭

הספר כולו מתרחש בליל קיץ אחד הזוי ודביק, בתל אביב של תחילת שנות השמונים. הסופר חסר השם משוטט כמרגל בין אנשים בודדים, כמעט מובסים, ומוצא בכל אחד מהם פוטנציאל לסיפור אפשרי; לעתים סיפור אחד זולג למשנהו ומשתרג באחר, וגם המחבר עצמו לוקח חלק בעלילה - הן כדמות פעילה והן כמי שממציא אותה בזמן אמת. עמוס עוז מתאר באירוניה ובחמלה את הדמויות המתגלגלות להן בין חרוזי החיים והמוות ומגיש כאן ספר אמיץ, חושפני ושובה לב, העוסק בשבחי ההתבוננות כתנאי למלאכת הכתיבה.

כשהייתי קצת יותר גדול, אבא שלי לימד אותי לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר. זה היה בפאתי אמסטרדם, במגרש החניה של פארק שעשועים ענק, ניסיתי לסובב את הדוושות, והוא רץ מאחורי והחזיק את הברזלים שמאחורי המושב. על הפעם הראשונה שהוא עזב אותם ושיחרר אותי לרכוב לבד, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. הולנדים הצביעו עלינו וצחקו. הזענו בטירוף, אני ממש זוכר את כתם הזיעה בחזה של אבא שלי. אחרי כמה נפילות הוא נעמד מולי ואמר בקול רך "אם תמשיך לנסוע ככה זה לא ילך, בן." "איך ככה?" שאלתי אותו, ושפשתי את הברך שכאבה מהנפילה האחרונה.

סיפור מצחיק ומעציב, אמיתי אך לא ייאמן, שתחילתו ריב אחים ואחריתו ליל אהבים, שהתרחש באוקראינה ובפלשתינה, בארצות הברית ובישראל, על שואב-האבק של סבתא שלי ומעט גם עליה עצמה.

"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות. החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן, ואילו הסיפורים קובעים מי יחיה ומי ימות גם בדורות הבאים". שלומעם, נער מן העיר צרידה שבנחלת אפרים, נוטש את ביתו בניסיון לגלות את הפתרון לסודות שמעיקים עליו מילדותו. בשיאו של מסע מיוסר הוא פוגש את "הנסיכה המשוגעת" ומגלה את האמת המדהימה על משפחתו ועל נסיבות לידתו. בהמשך מתחבר סיפורו לאירועים הדרמטיים של עם ישראל באחת התקופות המכריעות בקורותיו, והדמויות השוליות מתחילת הסיפור מתגלות מחדש בתור הגיבורים הגדולים של התנ"ך.

בידיכם הסיפור המכונן והחשוב בתולדות הספרות הסינית המודרנית. די בשעה אחת לקרוא אותו במלואו. איך ייתכן שיצירה קצרה כל כך הפכה לנכס הספרותי היקר ביותר במדינה רחבת ידיים כסין, מולדתה של אחת ממסורות הכתיבה הארוכות והעשירות בעולם? על אף עמודיו הספורים (ואולי דווקא בשל כך), ״יומנו של משוגע״ הוא קרקע פורייה לפרשנויות: יצירה ריאליסטית, בדיה מוחלטת, או יצירה אלגורית ואף אמנותית גרידא.

נשיקה של טבחית הוא סיפור מהנה מאין־כמותו הנקרא בתנופה אחת ויש בו מינונים מדויקים של עומק ושל עונג, של תבונה ושל כיף טהור.

מיכל שטיינר נולדה בכפר סבא וחיה בתל אביב. למדה בבצלאל בירושלים ובמכללת ויצו בחיפה, עבדה כמאיירת, מעצבת, ומרצה לעיצוב גרפי וטיפוגרפיה. עסקה באמנות והשתתפה בתערוכות. במשך שבע שנים שימשה כרכזת חינוך והעלאת מודעות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. כותבת שירה, פרוזה ובלוג אישי שנקרא "סלט מחשבות"

פריז, סוף המאה התשע-עשרה. המודרניזציה מחוללת שינויים בתודעתו של האדם המערבי. הערים הגדולות עמוסות עד להתפקע בסחורות חדשות; זה עתה מחו את שארית שרידי ימי הביניים. תאורה מלאכותית זורחת ברחובות ובפסאז׳ים ומאפשרת לחקור את הלילה. הבורגנות הזעירה צומחת, ועודפי מזומנים מעניקים לאזרחים אשליה של חופש בחירה. הדמוקרטיות המערביות מייצרות ומשווקות לנו תרמית: "אנחנו חופשיים". הן מספרות לנו שגורלנו בידינו, שניתן לממש את שאיפותינו על פי יכולותינו ועל רקע שוויון הזדמנויות.

Auf den ersten Blick sieht die junge Frau im Wald aus, als würde sie schlafen – das Zwielicht malt Schatten auf ihr Gesicht, gefallene Blätter decken sie sanft zu. Doch Kriminalkommissarin Jelene Bahl weiß sofort, dass sie in das starre Antlitz des Todes blickt. Die Frau wurde eiskalt hingerichtet – nur wenige Meter von Jelenes Haus entfernt. Die Spuren der Toten führen sie bald zurück zu einem ungelösten Entführungsfall: ein Mädchen, das vor Jahren mitten auf einem belebten Markt in Mannheim spurlos verschwand.

חמש־עשרה שנים חלפו מאז דרכה כף רגלה של נעמי ברחוב שהיה לה לבית. כעת, בעל כורחה, היא חוזרת אל מוקד הכאב שהיא מבקשת למחוק. זהו המקום שבו התחולל השבר שהגדיר את חייה, שבו עדיין גרה האישה שילדה אותה, מרים — מרי — מרינה, האם הנוטשת, יפהפייה סוערת, מיוסרת ובלתי אפשרית, אהובת נפשו של אביה הנבגד, המסור לה למרות הכול וככלות הכול במשך שנים על גבי שנים.

הרחוב שלה אולי השתנה, לבש ופשט צורה, אך עיניו ממשיכות לבלוש, לדאוג, לכמוס סודות פוצעים מן העבר. וקולו — מקהלת הדמויות הנדיבות, החלשות, הקנאיות והתומכות שבו - פורש לפנינו את סיפור תולדותיהן של אם, בת ותקופה שחלפה לבלי שוב.

שלוש נובלות מכונסות בקובץ הר העצה הרעה: "הר העצה הרעה", "אדון לוי", "געגועים". המקום, בכל שלושת הסיפורים, הוא ירושלים; הזמן - שלהי תקופת המנדט; וחומר הבעירה של שלושתם הוא הגעגוע. בהר העצה הרעה, על פי המסורת הנוצרית, התכנסה מועצת הכוהנים שהחליטה למסור את ישו לצליבה. לימים נבנה על ההר ארמונו המרהיב של הנציב העליון הבריטי, מוקד המאבק בין השליטים הבריטים לבין היהודים בארץ ישראל.

"קורה משהו. אני לא יכולה לספר אותו לאף אחד. אבל חייבת לספר אותו למישהו." אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הדלת של השכנים. שלושה וידויים עוצרי נשימה של שלושה דיירים בבניין אחד במרכז הארץ משתלבים זה בזה וחושפים את הסודות והשקרים שבלעדיהם משפחות לא יכולות להתקיים. אשכול נבו נוטל הפעם את הז'אנר הקלאסי של הווידוי, צולל עמו אל זרמי המעמקים של החברה הישראלית ומוכיח שוב את כישרונו המזהיר למשוך בחוטי הסיפור ולהאיר את הפינות הנסתרות ביותר בנפש האדם. שלוש קומות הוא ספר מסחרר, המשליך את גיבוריו שוב ושוב לתוך מלכודות מוסריות ומזמין את הקורא לשאול: מה אני הייתי עושה במקומם?

בספרה השאפתני ביותר, ומבחינות רבות גם האקטואלי ביותר, משרטטת יוכי ברנדס את סיפור חייו של רבי עקיבא מזווית ראות חדשה. היא מפענחת באורח סיפורי מבריק וסוחף את הכרעותיו הדרמטיות של הרועה הבּוּר, שבגיל מבוגר הפך למנהיג כריזמאטי, ומע ניקה לנו הזדמנות נדירה לפגוש את חז"ל לא כמושג ערטילאי, אלא כבני אדם. בני אדם משכמם ומעלה, אך גם יצריים מאוד, חרדים למעמדם, פוגעים ונפגעים.

וינסטון שלנו, שוויתר על חייו באמריקה, מתגנב לשטח האויב על מנת להשלים את מלאכתו החקלאית-פואטית. כאשר עולה השחר מתקפת האביב מתחילה, וגיבורנו נקלע לקרב שנמשך 24 שעות, בעודו שרוע על האדמה, לכוד במלחמה בין אדם לרעהו: האחד נלחם למען שחרור העולם החופשי, והאחר נלחם על מנת לשעבדו. ברקע נשמעים רעשי פגזים ותחמושת חיה, מוזיקת התותחים, אך בהפוגות מצליח וינסטון לחשוב ואף לחלום. כל חייו נפרשים לנגד עיניו כמניפה ועומדים במבחן: זיכרונות של חיים בארץ החלומות, מלווים ברגעים אקזיסטנציאליים.

לגעת במים, לגעת ברוח מספר לכאורה את סיפור חייהם הנפתל, האומלל והמאושר של הזוג אלישע וסטפה פומראנץ. הוא מורה יהודי גאון, היא מורה גם כן ויהודייה.

גיבור ספרו של הסופר הפיני ארטו פאסילינה הוא עיתונאי הנקלע לטיסת מוות בדרכו לאוסטרליה בנסיעת עבודה. יחד עם עשרות ניצולים נוספים, גברים ונשים, הוא שורד את האסון ונותר עם הקבוצה על אי בודד. אסירים בגן העדן עוסק בשנינות ובתבונה במצבם של אנשים הנקלעים באופן בלתי־צפוי למקום שעקרונית הוא גן עדן עלי אדמות, ועם זאת גם סביבה שונה לגמרי מכל מה שהכירו עד כה. הטוב והרע, היפה והמכוער, המוסרי והשפל, המרעיש והמשמים -

תושבי הכפר צ'יפינג קלגהורן נדהמים לקרוא מודעה בעיתון המקומי, שבה נכתב: ״זוהי מודעת רצח. הרצח יתקיים ביום שישי 29 באוקטובר ב׳ליטל פאדוקס׳ בשעה 18:30. לכל הידידים – לא תימסר הודעה נוספת.״ האם זו מהתלה ילדותית? או מתיחה מרושעת שנועדה להפחיד את תושבת הבית המסכנה, לטישה בלקלוק? קהל של סקרנים מתחיל להתאסף ב״ליטל פאדוקס״ בשעה היעודה. לפתע האורות כבים... את הפתרון למה שיתרחש לאחר מכן רק מיס מארפל תוכל למצוא.