אנחנו לא מגיעות להורות כדף חלק. אנחנו מביאות איתנו את הילדות שלנו, את החוויות שעיצבו אותנו, את הפחדים, את המקומות שבהם לא ראו אותנו — ולפעמים גם את הדברים שאנחנו אפילו לא מודעות לכך שהם עדיין מנהלים אותנו.

בפרק הזה טל מארחת את חן מבל לשיחה כנה ורגישה על האופן שבו העבר שלנו פוגש את ההורות בהווה. דרך דוגמאות מהחיים האישיים ומהקליניקה, הן מדברות על טריגרים, התפרצויות כעס, חרדות, רגשות אשם ועל הרגעים שבהם אנחנו עלולות להגיב לילדים שלנו מתוך הפצעים של הילדה שהיינו, ולא מתוך הצרכים של הילד שעומד מולנו.

איך אפשר לזהות מה מפעיל אותנו? איך לומדים לעצור רגע לפני התגובה האוטומטית? ואיך נותנים לילדים מקום להרגיש, לטעות ולהיות מי שהם, בלי להעביר אליהם את הפחדים והחוויות שלנו?

שיחה על מודעות, חמלה עצמית והאפשרות לצמוח יחד עם הילדים שלנו. כי אנחנו לא צריכות להיות אמהות מושלמות, אלא ללמוד להכיר את עצמנו, לקחת אחריות על התגובות שלנו, ולזכור שגם כשאנחנו טועות — תמיד אפשר לעצור, לתקן ולבחור אחרת בפעם הבאה.

למה לפעמים ריב קטן הופך למלחמה? למה דווקא מול האנשים שהכי חשובים לנו אנחנו מגיבים בעוצמה, מתרחקים או אומרים דברים שאנחנו מתחרטים עליהם אחר כך?

בפרק החדש של „על במת הטיפול” אני מארחת את רחלי כהן לשיחה על כעס, ויסות רגשי ומה שקורה לנו בתוך קשרים קרובים.

אנחנו מדברות על מה שמסתתר מתחת לכעס, על מעגלי הסלמה שנוצרים בין אנשים, על הצורך להציב גבולות בלי לפגוע, ועל האפשרות לעצור רגע לפני שהתגובה שלנו מנהלת אותנו.

וגם על שאלה חשובה לא פחות: איך חוזרים לקשר אחרי שנפגענו או פגענו באדם אחר? איך לוקחים אחריות על הדרך שבה הגבנו, בלי לוותר על מה שהיה חשוב לנו להגיד?

כי קשרים לא נמדדים בכך שאנחנו אף פעם לא טועים או פוגעים. הם נבנים גם ביכולת שלנו לזהות מה קורה לנו, להקשיב, להציב גבול ולמצוא את הדרך חזרה זה אל זו.

🎧 פרק לכל מי שרוצה להבין קצת יותר את עצמו בתוך מערכות היחסים שלו - בזוגיות, בהורות, במשפחה ובחיים בכלל.

מוזמנים ומוזמנות להאזין, לשתף ולכתוב לנו: איזה דפוס אתם מזהים אצלכם ברגעים של כעס?

מה קורה כשהקבוצה מפסיקה להיות “נחמדה” ומתחילה להיות אמיתית?

על הרגע שבו נוצר קונפליקט, על הנורמות שנולדות כמעט בלי שנשים לב, על הכוח שיש למנחה בעיצוב התרבות הקבוצתית - ועל האפשרות לגלות שאפשר לכעוס, לא להסכים, להיפגע ואפילו להתעמת… ועדיין להישאר בקשר.

פרק על מה שקורה באמת בתוך החדר, דווקא ברגעים שבהם הדברים כבר לא פשוטים.

מה אם דווקא המפגש עם אנשים אחרים הוא המקום שבו משהו בתוכנו יכול להשתנות?

בפרק הזה אנחנו נכנסות לעומק של טיפול קבוצתי – למה הוא יכול להיות כל כך עוצמתי, מה קורה בתוך קבוצה, ולמה למרות היתרונות שלו כל כך הרבה אנשים עדיין חוששים ממנו.

נדבר על הגורמים הטיפוליים של יאלום – הפחת תקווה, אוניברסליות, למידה בין־אישית, חוויה רגשית מתקנת ועוד – ונראה איך הם באים לידי ביטוי בחדר הטיפולי ובחיים עצמם.

נשתף גם בחוויות האישיות שלנו מקבוצות ובדוגמאות מהעבודה, וננסה לענות על השאלה:

מה אם המקום שהכי מפחיד אותנו בקשר עם אחרים הוא דווקא המקום שבו אנחנו יכולים להשתנות?

🎧 האזנה נעימה

תוכלו למצוא קבוצות טיפוליות גם באתר של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית

וגם לפנות אל יעל שחר ואליי טל קולפניצקי אספריל בנוגע לקבוצות ❤️

כמה מהדברים שאנחנו חושבות על הגוף שלנו מרגישים כל כך אישיים… עד שאנחנו שוכחות לשאול מי בכלל לימד אותנו לחשוב ככה.

בפרק הזה דיברנו על דימוי גוף, על המסרים שאנחנו מקבלות מגיל צעיר, על השוואות, ביקורת עצמית ועל הדרך שבה החברה מלמדת אותנו להסתכל על עצמנו.

ובעיקר — על השאלה מה קורה כשאנחנו מפסיקות לנסות “לתקן” את הגוף ומתחילות לשנות את היחסים שלנו איתו.

דיברנו גם על מה המחקר אומר על CBT, מיינדפולנס, חמלה עצמית, עבודה קבוצתית ועוד — ומה באמת יכול לעזור.

כי אולי הבעיה היא לא בגוף שלך.

אולי הגיע הזמן לבדוק מה סיפרו לך עליו. 🤍

https://www.instagram.com/talkolpa_therapy/

אוי, סליחה שאני ככה, סליחה שאני מפריעה, סליחה שזה מה שאני חושבת..." מוכר לך?

בפרק הזה אנחנו פותחות את הכל על התרבות הזאת של לכווץ את עצמנו דיברנו על: למה אנחנו בכלל מתנצלות? (רמז: החברה תכנתה אותנו להיות נחמדות, לא בהכרח בועטות). הפער ההזוי בין גברים לנשים: בזמן שגבר אומר את דעתו ומקבל מחיאות כפיים, אנחנו מתחילות ב"אני לא בטוחה, אבל..." ניוזפלש: את כן בטוחה! המחיר האישי והקולקטיבי: איך כל פעם שאנחנו מצמצמות את עצמנו כדי שיהיה לנו נוח בחדר, העולם מפסיד את הייחודיות שלנו. איך להביע דעה, רגש ואותנטיות בלי להתנצל על זה שאת תופסת מקום. זה הזמן להפסיק לפחד ממה שיגידו, לשחרר את הצורך לרצות את כולם, ולהתחיל לעוף על מי שאת באמת – גם אם זה אומר להרגיש קצת "רעש" בדרך. 🎧 בואי נדבר תכלס. לחצי פליי.

בואו נודה על האמת - כמה פעמים יצא לך לשמור את הבגד הכי יפה בארון, הנעליים המהממות או האקססוריז המיוחדים לאיזה "אירוע מיוחד" שלא מגיע לעולם? הפרק הזה הולך לנער בדיוק את התפיסה הזו! אנחנו צוללות לשיחה כיפית, משוחררת ומלאה בהשראה על סטיילינג שהוא הרבה מעבר לבגדים – זו דרך חיים. נדבר על למה אנחנו חייבות לעשות סוויץ' בראש ולהתחיל להתייחס לכל יום בשבוע כאילו הוא אירוע בפני עצמו. כי ימים טובים לא קורים סתם, אנחנו יוצרות אותם! מה מחכה לך בפרק? לשבור את הכלים ולהעז: למה פחד ממה יגידו או הרגלים ישנים עוצרים אותנו, ואיך תתחילי לנסות דברים חדשים, לשלב טקסטורות ולהכניס צבעים נועזים שלא העזת לגעת בהם קודם? כוחם של צבעים: איך לבחור צבעים שגורמים לך להרגיש וואו מבפנים ומבחוץ, ואיך גוון מדויק יכול לשנות את כל הווייב והאנרגיה שלך עוד לפני שיצאת מהבית. לחיות את החיים כאן ועכשיו: הפסקנו לשמור דברים למגירה. הגיע הזמן לפתוח את הארון, לחגוג את מי שאת היום, ולהתלבש בדיוק בשביל הכייף של עצמך! זה הזמן לצאת מהקופסה, להעז לנסות משהו שונה לגמרי, ולהפוך את השגרה שלך למסלול תצוגה פרטי. תרימי לעצמך, מגיע לך! 🎧👗

כמה פעמים הרגשת עקצוץ קטן, ומייד המוח שלך שלח הודעת אזהרה: "הנה זה מתחיל"? בפרק הזה אנחנו צוללים לעולם של כאב כרוני - אבל מהזווית שמעטים מדברים עליה: הקשר הבלתי נפרד בין המוח שלנו לבין עוצמת הכאב שאנחנו מרגישים. נדבר על המנגנון שהופך אותנו לרגישות לכל דקירה, על מלכודת החרדה שמעצימה את הסבל, ובעיקר - על איך אפשר לשנות את המציאות הזו. בפרק נבין: למה המוח שלנו "מגביר ווליום" לכאב ואיך זה משפיע על איכות החיים שלנו. איך משפיעה החרדה מהכאב (עוד לפני שהוא הגיע) על הדרך שבה הגוף שלנו מגיב. כלים מעשיים וגישה חדשה שיעזרו לך להשפיע על תפיסת הכאב, להרגיע את המערכת ולהחזיר לעצמך את השליטה על היום-יום. הכאב אולי נוכח, אבל אנחנו לא חייבות להיות המטרה שלו. בואי ללמוד איך להפוך את המוח שלך ממי שמגביר את הכאב - למי שמווסת אותו.