הילדה שהייתי, האמא שאני: איך פצעי הילדות שלנו פוגשים את ההורות?
カートのアイテムが多すぎます
カートに追加できませんでした。
ウィッシュリストに追加できませんでした。
ほしい物リストの削除に失敗しました。
ポッドキャストのフォローに失敗しました
ポッドキャストのフォロー解除に失敗しました
הילדה שהייתי, האמא שאני: איך פצעי הילדות שלנו פוגשים את ההורות?
-
ナレーター：
-
著者：
אנחנו לא מגיעות להורות כדף חלק. אנחנו מביאות איתנו את הילדות שלנו, את החוויות שעיצבו אותנו, את הפחדים, את המקומות שבהם לא ראו אותנו — ולפעמים גם את הדברים שאנחנו אפילו לא מודעות לכך שהם עדיין מנהלים אותנו.
בפרק הזה טל מארחת את חן מבל לשיחה כנה ורגישה על האופן שבו העבר שלנו פוגש את ההורות בהווה. דרך דוגמאות מהחיים האישיים ומהקליניקה, הן מדברות על טריגרים, התפרצויות כעס, חרדות, רגשות אשם ועל הרגעים שבהם אנחנו עלולות להגיב לילדים שלנו מתוך הפצעים של הילדה שהיינו, ולא מתוך הצרכים של הילד שעומד מולנו.
איך אפשר לזהות מה מפעיל אותנו? איך לומדים לעצור רגע לפני התגובה האוטומטית? ואיך נותנים לילדים מקום להרגיש, לטעות ולהיות מי שהם, בלי להעביר אליהם את הפחדים והחוויות שלנו?
שיחה על מודעות, חמלה עצמית והאפשרות לצמוח יחד עם הילדים שלנו. כי אנחנו לא צריכות להיות אמהות מושלמות, אלא ללמוד להכיר את עצמנו, לקחת אחריות על התגובות שלנו, ולזכור שגם כשאנחנו טועות — תמיד אפשר לעצור, לתקן ולבחור אחרת בפעם הבאה.