מה אם דווקא המפגש עם אנשים אחרים הוא המקום שבו משהו בתוכנו יכול להשתנות?

בפרק הזה אנחנו נכנסות לעומק של טיפול קבוצתי – למה הוא יכול להיות כל כך עוצמתי, מה קורה בתוך קבוצה, ולמה למרות היתרונות שלו כל כך הרבה אנשים עדיין חוששים ממנו.

נדבר על הגורמים הטיפוליים של יאלום – הפחת תקווה, אוניברסליות, למידה בין־אישית, חוויה רגשית מתקנת ועוד – ונראה איך הם באים לידי ביטוי בחדר הטיפולי ובחיים עצמם.

נשתף גם בחוויות האישיות שלנו מקבוצות ובדוגמאות מהעבודה, וננסה לענות על השאלה:

מה אם המקום שהכי מפחיד אותנו בקשר עם אחרים הוא דווקא המקום שבו אנחנו יכולים להשתנות?

🎧 האזנה נעימה

תוכלו למצוא קבוצות טיפוליות גם באתר של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית

וגם לפנות אל יעל שחר ואליי טל קולפניצקי אספריל בנוגע לקבוצות ❤️

כמה מהדברים שאנחנו חושבות על הגוף שלנו מרגישים כל כך אישיים… עד שאנחנו שוכחות לשאול מי בכלל לימד אותנו לחשוב ככה.

בפרק הזה דיברנו על דימוי גוף, על המסרים שאנחנו מקבלות מגיל צעיר, על השוואות, ביקורת עצמית ועל הדרך שבה החברה מלמדת אותנו להסתכל על עצמנו.

ובעיקר — על השאלה מה קורה כשאנחנו מפסיקות לנסות “לתקן” את הגוף ומתחילות לשנות את היחסים שלנו איתו.

דיברנו גם על מה המחקר אומר על CBT, מיינדפולנס, חמלה עצמית, עבודה קבוצתית ועוד — ומה באמת יכול לעזור.

כי אולי הבעיה היא לא בגוף שלך.

אולי הגיע הזמן לבדוק מה סיפרו לך עליו. 🤍

https://www.instagram.com/talkolpa_therapy/

אוי, סליחה שאני ככה, סליחה שאני מפריעה, סליחה שזה מה שאני חושבת..." מוכר לך?

בפרק הזה אנחנו פותחות את הכל על התרבות הזאת של לכווץ את עצמנו דיברנו על: למה אנחנו בכלל מתנצלות? (רמז: החברה תכנתה אותנו להיות נחמדות, לא בהכרח בועטות). הפער ההזוי בין גברים לנשים: בזמן שגבר אומר את דעתו ומקבל מחיאות כפיים, אנחנו מתחילות ב"אני לא בטוחה, אבל..." ניוזפלש: את כן בטוחה! המחיר האישי והקולקטיבי: איך כל פעם שאנחנו מצמצמות את עצמנו כדי שיהיה לנו נוח בחדר, העולם מפסיד את הייחודיות שלנו. איך להביע דעה, רגש ואותנטיות בלי להתנצל על זה שאת תופסת מקום. זה הזמן להפסיק לפחד ממה שיגידו, לשחרר את הצורך לרצות את כולם, ולהתחיל לעוף על מי שאת באמת – גם אם זה אומר להרגיש קצת "רעש" בדרך. 🎧 בואי נדבר תכלס. לחצי פליי.