יחד עם כל משפחתו בניו יורק, כשהיה ילד קטן, אהרון רזאל חזר בתשובה. אבל כמי שגדל בבית יקה, שבו כל ילד יודע לנגן עוד לפני שלמד לדבר, הוא לא הסכים בשום אופן לוותר על היצירה - ממש כמו אחיו יונתן. הוא התחיל את דרכו בימים שבהם מי שהופיע על הבמות בישראל, היו כוכבי פופ ורוק חילוני למהדרין. ובכל זאת, הבחור עם הציצית והכיפה השחורה הצליח לעשות את דרכו לקהל הישראלי, עם להיטים מקרבים כמו 'תן לי את היום הזה', 'זמן הגאולה' ו'הסנה בוער'.

היום, כשהוא מסכם שלושים שנות קריירה, אהרון רזאל מדבר בשיחה פתוחה על הרגעים שבהם הופיע עם כוכבי על והתחמק מהחיבוקים והמצלמות, הקשיים והוויתורים שנאלץ לעשות בגלל הדת, על התעשייה הישראלית שלא תמיד קיבלה אותו בזרועות פתוחות וגם על שיתוף הפעולה עם בן ארצי שהוכיח שלמרות ההבדלים באמונה הדתית, בזכות המוזיקה כולם יכולים להתאחד. בגילוי לב הוא חושף איך גם עם ותק כל כך גדול בעולם המוזיקה, הוא צריך להמציא את עצמו כל יום מחדש ואם כבר, חושף טעימה קצרה ובלעדית מאלבומו החדש והמסקרן ומספר מה החלום הכמוס שלו שעדיין לא התגשם.

Music by Skilsel from Pixabay

See omnystudio.com/listener for privacy information.

מאז השבעה באוקטובר, שמחה הפכה למשאב קשה להשגה בקרב הישראלים, ובמיוחד אצל אלו שנעקרו מביתם תחת אש המחבלים. אבל בת אל צברי, תושבת שדרות וכוכבת ילדים במגזר הדתי, לא יכולה לוותר על השמחה שלה. מהילדות, בה לא יכלה לעזוב כלי נגינה, ועד לבגרות בה בחרה להפוך את אהבתה למקצוע, צברי דבקה בקהל הצעיר ועושה הכל כדי לשמח אותו דרך אמונה וערכי אהבת המולדת, גם בימים שבהם המולדת בוערת כולה.

"כשהתחילה המתקפה, בדיוק התארגנו לתפילת שמחת תורה", היא חוזרת אחורה בזמן, "הבן הקטן שלי הדר, היה אמור להיות חתן תורה וגם חמי. ואז התחיל מטח היסטרי של עשרים דקות. רקטות נורות לעברנו בלי הפסקה. עברו עשרים דקות, ואז אמרנו 'אוקיי הבנו, אפשר לצאת'. אמנם מטח מאוד חריג, אבל זו מציאות שאנחנו רגילים אליה. פטפטנו קצת עם השכנים ואז התחלנו לשמוע צרורות של יריות שבניגוד לרקטות, זה לא דבר שאנחנו מורגלים לשמוע. המחבלים התרוצצו בשכונות. פתאום השכן שלנו הגיע בריצה ואמר שהוא הוזעק לצו 8 ואשתו והילדים לבד. אז הורדנו את הילדים שלנו למרתף, חדר שחייב להיות בכל בית בשדרות. רצנו לקחת את אשתו והילדים והתבצרנו למטה כולנו בחשש גדול".

בעוד היא ויתר הבוגרים מבינים את המתרחש ועוברים בין גל של התקף חרדה למשנהו, הילדים שנקלעו למרתף שמחו באיחוד הבלתי צפוי ושמחתם הצליחה לבסוף להחזיר את בת אל לעמדת המוצא שלה.

"אני אומרת לך שהקדוש ברוך הוא הביא אותי לסיטואציה הזו כדי לעזור לי להתמודד עם מה שקורה. התחלתי לגלגל בראש מה אני עושה בתור בת אל צברי, כי הבנתי שמה שמחזיק ילדים זה שמחה. פתאום הילדים המציאו שיר, וסחפו אותנו אליו, וגם אם הייתי מתה מפחד לא היה לי זמן לפחד. אמרתי לעצמי, בת אל זה הטיפול, זה מה שילדים צריכים עכשיו. ומאותו רגע נכנסתי לתפקיד".

אבל לפני שעוד הספיקה לצאת ולטפל בנפש הילדים, בראשון בצהריים צברי ומשפחתה פונו למושב סמוך לבית שמש והיא נקלעה לשבועיים של הלם טוטאלי, עד שהגיעה שיחת טלפון ששאבה אותה חזרה לעולם הצלילים והקולות.

"פסיכולוגית אחת מהעוטף התקשרה אליי ואמרה לי שהיא הכינה תוכנית חירום לילדי כפר עזה, והיא חייבת שאקליט לה שיר מהר ככל האפשר. אמרתי לה שלחי לי ונראה. תוך כדי שאני רואה את התוכנית שהיא הכינה עולה לי איזה לחן. אמרתי לעצמי בת אל, 3, 4, ו...נסעתי לשדרות".

על השיבה לביתה שדווקא הייתה עבורה קשה יותר, הצעדים הבאים שהיא מתכננת בתוך הכאוס ומה עלינו ללמוד כחברה מהקטנטנים שלצידנו, מספרת צברי בפרק המלא של פודקאסט "תורתם אמונתם".

Music by Skilsel from Pixabay

See omnystudio.com/listener for privacy information.