תורתם אומנותם - פרק 10: "הייתי שולף את התפילין והטלית ומתפלל בסתר ממש כמו יהודי ספרד"

カートのアイテムが多すぎます

ご購入は五十タイトルがカートに入っている場合のみです。

カートに追加できませんでした。

しばらく経ってから再度お試しください。

ウィッシュリストに追加できませんでした。

しばらく経ってから再度お試しください。

ほしい物リストの削除に失敗しました。

しばらく経ってから再度お試しください。

ポッドキャストのフォローに失敗しました

ポッドキャストのフォロー解除に失敗しました

תורתם אומנותם - פרק 10: "הייתי שולף את התפילין והטלית ומתפלל בסתר ממש כמו יהודי ספרד"

無料で聴く

ポッドキャストの詳細を見る

このコンテンツについて

אתם מכירים אותו ממסכי הטלוויזיה, או מבימת תיאטרון הקאמרי, שם הוא משחק כיום בתפקיד ראשי בהצגה "איש הגשם", אבל מהיום דן שפירא הוא גם מוזיקאי. בקרוב, יוציא שפירא את אלבומו הראשון, מיני אלבום עם שישה שירים ובהם השיר 'עולם' שכבר הגיע לאוזני הציבור. "מבחינתי זו הגשמה של חלום שהיה לי הרבה שנים, לעשות מוזיקה. אמנם ניגנתי על פסנתר מגיל מאוד צעיר, למדתי 13 שנים. ושרתי המון בתיאטרון, במחזות זמר. אבל אף פעם לא יצרתי משהו משלי". למה בעצם? "הייתי עסוק במשחק. בדרך כלל אומן רוצה לבטא את עצמו באיזה שהוא אופן, והמשחק נתן לי מענה המון שנים. אבל בשנים האחרונות הרגשתי שאני צריך עוד כלי ביטוי לאומנות שלי, במילים שהם שלי". המעבר למוזיקה, הוא לא המעבר היחיד שעשה שפירא בשנים האחרונות. הוא נולד כחילוני להורים תל אביבים ליברלים, משם נכנס לעולם התיאטרון שגם הוא אינו מהמזוהים עם הדת בדרך כלל. בשנים האחרונות, הוא המיר את דתו מדת התיאטרון לדת היהודי, והתקרב לעולם המצוות, למרות שהסביבה שלה נותרה אותו הדבר. "ההתקרבות שלי לדת התחילה דרך המשפחה שלי", הוא מספר, "אשתי תמר היא תל אביבית, ליברלית. ממש כמו הבית שגדלתי בו. ההורים שלי הם סוציאליסטים, אוהדי הפועל. זה העולם שבאתי ממנו. גם הקאמרי, המשחק. זה הבית שלי. אבל אחותה של אשתי חזרה בתשובה ובאופן מפתיע הפכה לחב"דניקית. תמיד נמשכתי לשיח עמוק ומעניין בארוחות השבת. פחות כדורגל ופוליטיקה. ומצאתי עניין במה שהיא סיפרה לי. היום אני לומד תניא, הולך לתפילות, זה נהיה חלק מהחיים שלי, ממי שאני". זה דרש ממך לשלם מחיר מקצועי? "אני חי במאבק מתמיד, והוא לא נגמר. כל הזמן יש התנגשות. אבל אני מאמין שיש קשר להכול. אמונה, אמון ואומנות אלו מילים מאותו שורש. האומנות היא יצירה, ואתה לא יכול ליצור שום דבר אם אין לך אמון בבני אדם שיוצרים איתך או בני אדם שיבואו לשמוע את האומנות שלך. ואמונה, היא הבסיס. אמונה בכוח שמוליך את העולם הזה שאני חלק ממנו. ככל שעוברות השנים אני מרגיש יותר חיבור ושייכות לזהות היהודית שלי. בתחילת הדרך, כשחיפשתי מקורות, מצאתי את האמנות והתאטרון, והם היו כמו הדת שלי. אבל עם כמה שהאומנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני לא אוותר עליה, הבנתי שהיא מוגבלת לאיזה שהוא סוף. סרט, הצגה או שיר שמסתיים. אבל לאמונה היהודית אין סוף, אין תוצר. היא לא מסתיימת אף פעם. המסע לתוך הנשמה הוא אינסופי, וחיפשתי את זה מאוד בעולם שהוא כל כך סופי". החיים שלו בגשר בין שני העולמות, גורם לדן שפירא להיות מעין מתווך, ומתוקף תפקידו הוא מסביר למה לדעתו אין כמעט דתיים בשורות התאטרון. "אני מזהה המון פחד מהשתלטות", הוא מסביר, "מסביב יש איזו שהיא צמיחה, תהליך של התחזקות בעם. גם בפוליטיקה. אז כמי שבא מתוך עולם האומנות אני מזהה המון פחד מהתהליך הזה. מחשבה שאומרת 'אם נקרב עוד את הדת אלינו ונקבל אלינו יותר אנשים דתיים, אז פתאום יגידו לי מה להגיד? מה ללבוש? נשים לא יוכלו יותר לשחק? מה הגבול?' והמטרה בעיניי היא לשבור את הרתיעה. להבין את הצורך של הצד האחר ולקבל אותו. זה קשה". במשך זמן רב שפירא התבייש להפגין את חזרתו למקורות כלפי חוץ, עד שהבין שגם אלו שסביבו חשים חיבור לזהותם היהודית, גם אם לא בוחרים להניח תפילין באמצע חזרה. "הרבה פעמים הייתי מתפלל באמצע חזרה, לבד. הייתי שולף את התפילין והטלית ובורח ...