כותרת משנה: שיעור 163 – דרוש קצר לסיום מורה הנבוכים

תאריך: אור לרביעי, ה מנחם-אב התשפ"א

תקציר: דרשנו על חשיבות לימוד המורה, תארנו את מגמתו, סיכמנו את הנושאים המרכזיים שבו ואת מבנהו (הקדמה על סתרי התורה, טוהר ייחוד ה', חידוש העולם, הנבואה, ההשגחה, התורה וחתימה יישומית בתכלית האדם), והראינו כיצד אומר חייו של הרמב"ם – שהיה כולו "הקריאה בשם יי א-ל עולם", כאברהם בזמנו – יצא אל הפועל בשיא עומקו בכתיבת המורה.

עוד הדגשנו את התועלות הגדולות שיכול כל אדם להפיק מלימוד המורה לבירור יסודות האמונה, ואת התועלות העצומות שיוכלו יחידים להפיק ממנו לבירור סודות התורה והאמונה במידה וירדו גם לעמקי סודותיו.

כותרת משנה: שיעור 162 – ח"ג, השלמת פרק נד[4], וחתימת המורה כולו

תאריך: שלישי, ד מנחם-אב התשפ"א

תקציר: למדנו על קריאת הרמב"ם להכרת דרכי ה' ולהליכה במידותיו כתכלית האדם, והבנו כיצד תכלית זו משתלבת בלא סתירה עם קריאתו להשגת ה' בהשכלה וידיעה טהורה כתכלית האנושית.

הוספנו לבאר היטב את דבריו התמציתיים של הרמב"ם בתיאור דרכי ה' הללו והראינו כיצד עומקים אדירים חבויים בהם, עומקים כאלו שאף גדולי הפילוסופים לא הצליחו לחדור לסתרם, ובחשיפתם התבאר לעינינו עומק ההבדל ש"בין א-להי אברהם [והרמב"ם] לאלהי אריסטו" (ע"פ הכוזרי ד,טז).

אחר, ציטטנו ממקומות שונים במורה כיצד האבות ומשה מימשו את האידיאל האנושי המתואר בפרקנו במלואו.

עוד תאמנו וזיהינו את תכלית ההידמות בהשגה ובמעשה שמתוארת כאן עם פסגת אהבת ה' התכליתית שמתוארת בחתימת ספר המדע שב"משנה תורה", [בסוף הלכות תשובה (י, ב): "בִזְמַן שֶׁיֶּאֱהֹב אָדָם אֶת ה' אַהֲבָה הָרְאוּיָה (=המלאה בדעת ששוגה בה תמיד) - מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְוֹת מֵאַהֲבָה"], ועמדנו על התוקף והמשמעות האידיאלית שהמצוות כולן מקבלות (כעשיית "הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת") כשהן מתבצעות מתוך ההשגה הנכונה ולשם הידמות לבורא.

חתמנו בביאור מעמיק לדברי הרמב"ם האחרונים והמרגשים החותמים את המורה כולו בתפילה ובשיר סיום והדרכה אל ה' ולימי גאולה בהם תמלא הארץ דעה. במהרה בימינו. אמן.

כותרת משנה: שיעור 161 - ח"ג, פרק נד[3], פסקאות 8-12

תאריך: שני, ג מנחם-אב התשפ"א

תקציר: השלמנו את לימוד ארבעת מיני השלמויות המצויות לאדם. תחילה השלמנו דברים על התועלות המידותיות והחברתיות של המצוות בעוה"ז, ואחר למדנו על דעת ה' - "הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒" - שהיא שלימות האדם התכליתית שעבורה יש לכוון את תכלית הפעולות כולן, ורק בה יש להתפאר ואותה בדוקא יש לחשוק, "בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל".

את כל זה הרמב"ם מלמד מתוך משמעות דברי ירמיהו המופלאים, וכפי שביארום חכמים בתמציתיות מופלאה במדרש בראשית רבה.

המשך דברי ירמיהו הכוללים הפתעות נשגבות בביאור תכלית האדם - יתבארו בהשלמת הפרק שהוא גם חתימת המורה, בע"ה בשיעור הבא.