אני ביני ארנברג ובפרק הזה של "לסדר ת'ראש", אני יושב לשיחה מרתקת עם חבר טוב, יאיר טולדנו. יאיר, בוגר תואר בהנדסה מהטכניון, ובעל חברה המספקת שירותי הוראה פרטית בכל הארץ - Class A

https://www.class-a.online/

אני ביני ארנברג ובפרק הזה של "לסדר ת'ראש", אני יושב לשיחה מרתקת עם חבר יקר, חי רוזנטל. חי הוא אדם עם נשמה עמוקה ורוח חזקה, ששירת בשנה האחרונה במילואים. בשיחה שלנו הוא משתף חוויות אישיות ותובנות מרתקות, שמשקפות איך השנה הזאת עיצבה והשפיעה על נפשו.

במהלך השיחה נגענו גם במצב הפוליטי בארץ, ודיברנו על הקרע וחוסר האחדות בעם. מפתיע לגלות איך דווקא באזרחות – ולא במילואים – השחיקה נוכחת יותר מתמיד.

ב״ה עוד פרק שלא כדאי לפספס – מלא באמפתיה, תובנות מרגשות, והבנה עמוקה של המציאות שבה אנחנו חיים.

בפרק זה, אני יושב לשיחה מרתקת עם אסף גינוסר, אבא טרי וסטודנט לפיזיותרפיה בשנה הרביעית והאחרונה שלו. בשנה האחרונה, אסף היה בלמעלה מ-200 ימי מילואים מאז תחילת המלחמה. בשיחה זו, אסף משתף אותנו בחוויותיו מהשנה האחרונה.

הפרק הזה מנסה לתת הצצה כיצד התקופה הזו השפיעה על האנשים בעם שלנו, לא בתור כלל, אלא בעיקר מנקודת מבט אישית, פרט קטן בתוך פסיפס שמרכיב עם מופלא.

האישיות המרתקת שלו והסיפורים האישיים שהוא חולק הופכים את הפרק הזה לאחד שלא תרצו לפספס. הצטרפו אלינו להאזנה לפרק מלא בהשראה ואנושיות.

לכל יהודי יש חידוש מיוחד משלו שהוא צריך להביא לעולם, חידוש שרק הוא יכול לחדש. לא מדובר רק על "חידושי תורה" במובן הפשוט של הביטוי. זה יכול להתבטא באינספור דרכים שונות, מהלחנת ניגונים ועד פתיחת מרכז יהדות בחו"ל. אבל ככה או ככה, כדי למלא את השליחות האמיתית שלי בעולם עלי למצוא בתוכי את הנקודה האלוקית הייחודית שלי ולפרוץ איתה החוצה. להאמין שאכן יש בי נקודה אלוקית, ולא לפחד לתת לה את המקום שלה. עם כל החשיבות האמיתית שיש בקבלת עול, והצורך להיות בביטול לצדיקים האמיתיים, לא פחות חשוב שכל אחד ימצא בתוך עצמו את נקודת הצדיק שלו, הנקודה שבשבילה הוא נברא, להשקיע בה ולגלות אותה – מתוך המון אמונה וביטחון שה' איתו, ונותן לו את הכח לעשות חיל.

כל אחד ואחת מאיתנו מוצאים את עצמנו לעיתים קרובות לא רוצים לצאת מאזור הנוחות שלנו. אפשר להגיד שזה כמו 'להיתקע' קצת בהתבוננות של עד כמה ה' אוהב אותי בלי גבול ובלי תנאי, ולא לרצות להתקדם משם, להתמכר לתחושה של החיבוק של ה' ולפחד לצאת אל העולם. או כמו תינוק שלא מוכן לצאת מהרחם של אמא שלו. מצד אחד, באמת אין כמו החיבוק של אימא, ואין תחושה יותר מרגיעה מלהרגיש שה' פשוט אוהב אותי עד אין סוף, בלי תנאים ובלי גבולות. אבל בסוף אנחנו צריכים לדעת שזו לא התכלית. לא ככה נביא את הגאולה. ברור שצריך לצאת לעולם מתוך תחושה חזקה שה' אכן אוהב אותנו, אבל הוא גם רוצה שנצא ונתמודד עם העולם (כמו שהאימא שכל-כך אוהבת את הבן שלה רוצה שהוא יצא מהבית ויתחיל לחיות את החיים שלו), כי רק ככה אפשר להגיע לתכלית הקדושה שבשבילה נברא העולם. שיהיה בהצלחה לכולנו.

למה אנחנו מוצאים את עצמנו פעם אחר פעם מקררים כל הזדמנות להתלהב ולהתרגש מהחיים? למה אנחנו לא מצליחים פשוט לפרגן וזהו?

בנפש שלנו יש שבעה כוחות, וכל אחד מהם שייך לדרך מסוימת בעבודת ה'. אבל יש משהו משותף לכולם שבו מתחיל כל קשר, בין אם זה קשר עם ה' ובין אם זה כל קשר אחר.