אמיר אילת מגלם את האבולוציה הנכונה של טיילות בימינו. יש אנשים ש״הארגון״ והאופרציה בוערים בדמם - כשתשוקה למסעות מתחברת לאהבת הארגון והפרטים נולד מפעל של מסעות שמגלם בתוכו גם את הידע הכי עכשיווי על איך אפשר לטייל בקלות.

זה לא קורה ביום אחד אלא על פני שנים. זה מתחיל מהתפתחות אישית, לימוד ונבירה בעולם האפשרויות המודרני של טיילות קלה ואז גם חיבור של אנשים לתוך כור היתוך של טיילות קבוצתית.

אמיר הוא יזם שצמא לידע ובודק הכל. ציוד, שבילים, הזדמנויות בשטח. הוא למד מניסיון שמסעות בדד זה לא הפורמט שלו והיכולת לחבר ולהגדיל קבוצה זה התחום החזק שלו. במקום ללכת על שבלונות קיימות של קבוצות מטיילות הוא יצק פנימה את הדברים הכי חדשים ויצר עולם של מסעות מגוונים בפורמטים שונים - החל ממסעות הארד קור המתבססים על מים ש(אולי) מוצאים בשטח ועד מסעות חו״ל מפנקים ברמה כזאת או אחרת. העיקר הוא חוויות או אם תרצו הרפתקאות. כך נבנתה קהילה חיה ונושמת: הטרקלים. למרות אתגרים ובעיות שניהול קבוצה הטרוגנית כזאת מביא, אמיר לא מאבד כיוון ושאיפות להתפתח - אחרי 4 עונות של בנית קונספט והבנת הדרך - הוא פותח את הקבוצה לקהל חדש ומזמין מטיילים לבוא וללמוד לצאת לטרקים, להצטייד קל ונכון ובעיקר להעז.

קשה קצת לשים על גל יופה תוויות. משהו במגוון הפעילויות שלו מבלבל ולפעמים נראה גם אפוף בערפל. זה יכול להיות ערפל של עמימות בשירות בטחוני נרחב או ערפל של קור שהוא סביבה אופיינית במשלחות הקור שהוא מוציא לסוולברד או חציית גרינלנד. בין לבין הוא נפצע קשה במלחמה בעזה, השתקם, פעל באיזורים מוכי אסון כדי לתת אור לאוכלוסיות בצרה. הוא חלם ועדין חולם על חציית אנטרקטיקה שהשתבשה בעקבות המלחמה, אבל נראה שזאת סטיה קלה מהדרך. בינתיים הוא ממשיך לחפש את "מה שקשה", באיזורים (מאד) קרים אחרים. גל מרים משלחות ובכלל הוא אדם שמזיז דברים כמו שאחרים מכינים חביתה לארוחת בוקר. כשהוא מרים משלחת זה לא רק למען ההליכה, החציה, ההישג. הוא חייב שיהיה לזה גם ערך מוסף כלשהו ודרך החיבורים שלו לעולם המדע, הוא עוזר להוציא לפועל ניסויים, או סתם לוקח על עצמו מטרות שיש בהן גם משהו "טוב" למישהו.ישבתי עם גל יופה לשיחה מרתקת בפרק 83 של הפודקאסט "לטייל בקלילות". גל פרש את הנתיב שלו צעד אחר צעד. התמונה התבהרה, למדתי המון על איש שעושה דברים יוצאי דופן עם יכולות שקשה קצת לתפוס. מוזמנים להצטרף למסע של גל.

בדרך כלל כשאנחנו מדברים כאן על מסעות, אנחנו מדברים על שבילים, ציוד, משקל על הגב, תכנון ואיך להגיע קצת יותר רחוק עם קצת פחות. אבל לפעמים ההליכה עצמה היא רק חלק מהסיפור.

אחת התגובות שאני מקבל לא מעט על הפרקים של לטייל בקלילות היא שהאנשים שאני מארח עושים דברים די קיצוניים. מסעות ארוכים, אתגרים פיזיים, סיפורי קצה - דברים שמרתק לשמוע עליהם, אבל לא תמיד גורמים למי שמקשיב לחשוב "גם אני יכול לעשות את זה".

הפרויקט של ארז גולדשטיין מעניין אותי דווקא בגלל שהוא מגיע מכיוון אחר לגמרי.

ארז מגיע מעולם ההייטק, שבו היה מנכ"ל וניהל מאות אנשים, אבל במקביל הלכה והתפתחה אצלו אהבה עמוקה לטבע, לארץ ולחיבור שבין המקום שאנחנו הולכים בו לבין מה שקורה לנו בפנים. מתוך החיבור הזה נולד "אדם ואדמה" - סדרה של מסעות בארץ שמחברת הליכה ושהייה בטבע עם היסטוריה, אנשים, שיחות, התבוננות וגם לא מעט רוח.

אלה לא מסעות שנועדו לבדוק כמה רחוק או כמה מהר אפשר ללכת, ולא צריך להיות מטייל על כדי לצאת אליהם. להפך - הרעיון הוא לקחת את המסע, את ההליכה ואת היציאה מהשגרה, ולהפוך אותם למשהו נגיש שאנשים יכולים באמת להכניס לחיים שלהם.

נפגשתי עם ארז לשיחה על הקונספט הזה ועל הדרך האישית שלו מעולם הניהול וההייטק אל עולם המסעות. דיברנו על הקשר שבין אדם למקום, על קבוצה, על הליכה, ועל הכוח שיש לכמה ימים בטבע לפתוח אצלנו דברים שלא תמיד מקבלים מקום ביום יום.

פרק קצת אחר של לטייל בקלילות - פחות על להגיע לקצה, ויותר על הסיבה שבגללה אנחנו בכלל יוצאים לדרך.

קישור לאתר של ״מסע אדם ואדמה״ - כאן