הפרק הזה הוא זווית אחרת. משהו שהתחיל בנקודה אישית - ה-Cairngorms הוא פאר הטבע הסקוטי, איזור עצום שהוא רק טבע פראי, חופשי, בעל עושר של פלאים והפתעות. הזדמנויות השיטוט שם, כפי שמאפשרת תרבות הטיול הסקוטית, הן אינסופיות ממש. בפעמיים שעברתי שם, הקיירנגורמס השאיר בי חותם עמוק.

הספר של נאן שפרד, פורצת דרך בתחום כתיבת הטבע, בסקוטלנד ואולי בכלל - הוא שיר אהבה לטבע ולכל מה שמרכיב אותו. הוא במיוחד שיר אהבה לקיירנגורמס ונוגע בכל פלאיו בדרך יוצאת דופן. לא לחינם זכתה נאן שפרד בכבוד השמור לגדולי אומה ותמונתה היחודית, המזכירה אינדיאנית משוטטת, ילדת טבע, מתנוססת על שטר של 5 לירות שטרלינג. תעודת כניסה להיכל ייחודי של אנשים שנטועים עמוק בתרבות של ארצם.

כשניגשתי לספר בשפת המקור נתקלתי בקושי עצום לקרוא אותו, אף כי אני דובר אנגלית טובה. זה היה מתסכל. לכן התלהבתי ממש כשגיליתי שהיצירה המפוארת הזאת תורגמה לאחרונה לעברית.

תום דולב, שדווקא אינו טייל קלאסי ואפילו לא היה בסקוטלנד הוא האיש שתירגם את הספר לעברית ומנגיש לנו את הקושי שלו בשפה, שלפחות לי, זורמת יותר. ההיכרות שלו עם הספר עמוקה והדרך בה הוא מתאר ומפרט את הקסם של הספר מרגשת ממש, בשפה שלו ובשקט שהוא מנתח את היצירה ומסביר אותה בצורה צלולה.

זכיתי לשבת עם תום שהתראיין לראשונה על הספר שהעסיק אותו חודשים ארוכים וזמין עכשיו לכולנו. לא, זה לא פודקאסט על ספרות, אולם כל חובב מסעות יכול להתרשם מעומק השיטוט, עוצמת האהבה לשטח הפראי, יכולת ההתבוננות המדוייקת.

לרוב, אנחנו חולפים במסע בשטח במהירות יחסית גבוהה, מספיקים לטעום רגעים קצרים משבילים חדשים שרק הכרנו. "ההר החי" מראה לנו איך ניתן להעמיק בשטח, לא להפסיק להתפעל ולשלב בין המסע החיצוני לזה הפנימי בצורה שרק מחזקת את הקשר שלנו לסביבה הקרובה אלינו. מסע יכול להיות ארוך וממושך גם אל מה שנמצא ממש לידינו, סביבת הבית.

ההר החי - לרכישה באתר ״עברית״

ההר החי - לרכישה באתר הוצאת אסיה

חלק נכבד מהתמונות במסע שלהם נראה כמו תמונות של ביקור משפחתי בכפר אצל הדוד האלבני, אבל עוז ובנצי עברו בסך הכל חוויות אירוח עמוקות וחמות כמיטב המסורת הבלקנית וזה חלק משמעותי בהרפתקה שלהם על אחד השבילים הארוכים בבלקן High Scardus Trail.

כמו במקומות אחרים בעולם, מדינות מגלות שלהנגיש שביל ארוך בהרים ולתת לו שם הוא מתכון טוב להביא תיירים שרק מחפשים את השביל הבא.

מה זה ה-High Scardus Trail איך בכלל מבטאים את זה ואילו חוויות אתם צפויים לפגוש לאורכו?

עוז ערן ובנצי קוסובסקי רק חזרו משם והם לוקחים אותנו למסע שלהם ולשלל האירועים המדליקים וגם מסמרי שיער שעברו על השביל. כמו כל הליכה מרובת ימים, הרבה דברים קורים בדרך תוך כדי הליכה ארוכה ומונוטונית של שעות בכל יום.

כמה קשה השביל? איזה אוכל תמצאו לאורכו? אילו אפשרויות אירוח יש שם? ועוד פרטים שהעבירו לנו יותר משעה של שיחה והמון צחוקים.

לקינוח החברים דילגו אל האולימפוס שהיה לא רחוק כדי לקבל חוויה מטורפת של טיפוס לפסגה הגבוהה ביוון ישר אחרי שלג ראשון.

"השלטים מזהירים ממבחר סכנות: שדות מוקשים, כרישים" כתבה חוקרת הכרישים המפורסמת ד"ר יוג'יני קלארק, "אולם אם הייתי צריכה לבחור אתר אחד בעולם לצלול בו, זה היה ראס מוחמד" - פיסקה זאת מתוך כתבת ענק ראשונה על דרום סיני בנשיונל ג'יאוגראפיק שמה את אזור הצלילה המדהים הזה בים האדום על מפת הצלילה העולמית ופרצה סכר למפעל תיירות צלילה אדיר שבעצם אחראי לו אדם אחד עיקרי, הווארד רוזנשטיין.

זהו סיפור על מסע חיים, לא מסע נקודתי מנקודה לנקודה פיזית. מסע הסטורי של חלוציות על ציר הזמן שהביא סטודנט אמריקאי צעיר וציוני להשתלשלות אירועים שנראה שהתרחשו לגמרי במקרה. זהו סיפור שמראה איך תעוזה עשיה וחזון קודחים דרך חששות ופחדים, צעד צעד, להקמה מאפס של פעילות בתחום אאוטדור חדשה לחלוטין שנגעה וריגשה אלפי אנשים, התמקדה ושילבה שמירת טבע והתפתחה בצל תהליך השלום האזורי בין ישראל ומצרים בשנות ה-70.

הווארד, בצניעות גדולה, מכחיש קצת את החושים העסקיים החדים שלו, אבל פעם אחר פעם הוא ניווט והמציא את עצמו מחדש, גם לאחר שהעסק הפרטי שלו נמחק עקב פינוי סיני והשלום.

מי שחווה פעם מסע שיט בצלילה, על ספינה שכל יעודה הוא לקום בבוקר, לצלול ולאכול וחזור חלילה, במשך ימים, דרך אתרי צלילה מרהיבים, כדאי שידע שהווארד רוזנשטיין היה בין הראשונים לעגן את הקונספט ולהוציא מסעות מרהיבים שנימתחו לאורך כל הים האדום ועד סיישל.

למרות שהשיחה לקחה אותנו לאורך הדרך כולה, קריאה בספר של הוארד המלווה בצילומים מדהימים ויצא בעברית לא מזמן, מראה כמה נגענו בקצה של הסיפור ואפשר למצוא שם פרספקטיבה יותר עמוקה על שלל האירועים שהתרחשו תוך כדי הקמת המרכז הימי הייחודי שלו, Red Sea Divers.

קישור לרכישת סיפרו של הווארד רוזנשטיין: ״אוצרות, ספינות טרופות ושחר הצלילה בים סוף״

קוד הנחה לרכישת הספר ״לטיילבקלילות״ בתוקף עד 10.11.25

מה זה אומר לצאת לטרק כשאתה בעצם כבר נווד בשוטף, מעל 20 שנה? כלומר לא חי במקום אחד ונודד גם ככה בין מדינות

יהונתן וייס מצא את עצמו ממשיך את הטיול אחרי צבא ברציפות עד גילו הנוכחי - 46. במהלך התקופה גילה את חווית הטרקים והתגלגל, לגמרי במקרה, אל השביל הארוך הפופולרי בעולם.

ה-PCT הוא אחד השבילים הארוכים שתפס חזק במיוחד וגם חזר לא פעם בפודקאסט. אבל איך זה יוצא שמישהו עושה אותו פעמיים???

בכל זאת מדובר בשביל של מעל 4000 ק״מ שיש להקציב לו כ-5 חודשים שלמים. יכול להיות שכשאתה נווד בבסיסך הדבר הזה מתאפשר יותר בקלות וכך מצאתי את עצמי משביע את סקרנותי לגבי החוויה הכפולה הזאת.

יהונתן מדבר על ההבדל בין החציות, על איך התגלגלו חייו לחוויות שונות ואיך בודהיזם מתחבר לכל זה.

בין לבין הוא בחר להקדיש זמן לפרוייקט כתיבת ספר על חוויותיו מהשביל. זה לא עוד ספר מסע על הדרך, אלא אוסף של סיפורים קלילים, זוויות ראיה ייחודיות

במילותיו שלו ״אם השביל בדמכם או אתם חולמים על הרפתקאה שכזו ואם זה הסגנון שלכם, אז הספר הזה יכול להיות מעניין״

הספר אמנם באנגלית בלבד אבל הוא בהחלט קליל וקולח

קישור לרכישה באמזון

לכבוד פרק ה-60 אני מארח שוב את יחיאל מרצבך, הפעם במסע הפרטי שלו לקולורדו. זהו מסע חצי פילוסופי המהרהר הרבה בבדד מול החברותא, בקשיחות של השביל, בהבדל בין טרק אמריקאי לכזה באירופה. יחיאל, מנוסה כבר בטרקים בפורמט יחיד יוצא הפעם לקרקע לא מוכרת ורחוקה. מסתבר שלא צריך לחצות את כל אמריקה כדי לפסוע בשבילים הארוכים שלה אלא אפשר גם לדגום חלקים משבילי הפאר בלב הטבע של קולורדו - הקולורדו טרייל וה-CDT

יחיאל תיבל את סיפוריו והירהוריו בקטעים מתוך הספר ״מסעותי עם צ'רלי בחיפוש אחר אמריקה / ג'ון סטיינבק״

ספר שכל כך תואם לסצינה ולתפאורה.

קישור לסיפור הדרך של יחיאל

״אמא, ישו הגיע״ - זה רק אחד המפגשים של יאן כהן המכנה את עצמו בכלל ״טורמן״, Tour man. ויאן אכן בטור ארוך ומי ידע את סופו...

אם הייתי צריך לשים כותרת אחת על המסע של יאן, המתגלגל כבר שנים מצפון אמריקה אל קצה דרומה - הייתי מתמקד במפגשים שלו עם אנשים, בדרך המיוחדת שהוא מתחבר אל אלה שמכניסים אותו, זר גמור, לביתם.

כשהמסע זורם אצלך בדם במשך שנים וממשיך להניע אותך קדימה בכל סיטואציה, אתה מגיע ליצירתיות שמאפשרת לך לעבור...שנתיים למשל, בלי לשלם פעם אחת על לינה, לאסוף אוכל מפחים, לבקש מאנשים עזרה בגובה העיניים, לישון בכיף בשירותים הציבוריים - רק כי זה מחסה מהקור.

יאן הגיע לאופניים די במקרה, בלי לדעת אפילו לתקן פנצ׳ר, בלי לחשוב הרבה על מה שהוא הולך לעשות. אבל כשהמסע טבוע בך, הדרך לוקחת אותך קדימה במעין שרשרת של חיבורים שספקת עוד ועוד אנרגיות להמשיך.

בפרק 59 של הפודקאסט ״לטייל בקלילות״ דיברתי בצורה מקרטעת עם יאן כהן, אי שם בפרו. פרק ראשון שהוקלט בסלולרי, באיכות מביכה שהשתפרה פלאים באמצעות הטכנולוגיה של היום. איש שנודד בלי סוף ומביא פרספקטיבה מיוחדת משלו למסעות.

ינון אלרואי הוא דוגמה להרבה דברים אבל אם נסכם את זה במשפט אחד - הוא מראה שליכולת להשתנות וללמוד עולמות חדשים, אין גיל.

בגיל 55 משהו שינה אותו ולקח אותו לדרך חדשה שמאז ועד היום לא מפסיקה לקחת אותו להרפתקאות וחוויות חדשות. שיאה של הדרך שלו היא היציאה לטרק בדד ראשון בגיל 62 ואת זה הוא בוחר לעשות במסלול לא שגרתי תוך לקיחת אתגרים ולימוד דרכים חדשות לטייל - ממש לטייל בקלילות. הפעם בגיאורגיה.

באחד הרגעים בשיחה שלנו, יונת אומרת...איזה ״מזל״ שלי זה קרה אחרי שהספקתי לחיות חיים שלמים כרואה. כאילו שאפשר לקבל את זה בשקט, את העובדה שאתה מתעוור בשיא חייך אי שם בחלק האחרון של שנות ה-50 שלך.

זאת דוגמה מייצגת בעיני של יונת, שרואה את החיובי ורואה את מה שכן ולא את מה שחסר. את כל זה היא מתבלת ביכולת תיאורית שמשאירה אותי מלא פליאה. אולי זה הפיצוי של אובדן ראיה שהופך את היכולת המילולית לכל כך מפורטת, אולי זה בכלל טבעי אצלה - מה שבטוח, לשמוע את יונת מתארת את החוויות שלה זה מרתק.

יונת לא מטיילת בקבוצות עוורים, ולא חותרת בקייאק עם עוד מישהו. היא עושה את הכל ״רגיל״. יחד עם זה, היא לא מתכחשת לקושי ולצורך שלה בעזרה. כל זה הוא הבסיס ל״מנוע״ שלה, שמביא אותה להמשיך ולחוות את המסעות שלה בצורה הכי חזקה שאפשר.