תמיד נחמד להציג את המסעות מהצד הכיפי או ההרפתקני שלהם. זה מייצר סיפור טוב. אבל הסיבה שרובנו יוצא למסעות היא גם הסיבה שאפשר להפוך את העולם הזה לכלי טיפולי מצוין. השימוש במסעות כדי לייצר סביבה ייחודית המעניקה לצעירים כלים לחיים דרך האתגרים אותם הם חווים, הולכת והופכת נפוצה יותר.

רועי מנדל גילה שזה היעוד שלו ועזב משרה מבוססת באמדוקס לטובת התפתחות בעולם החינוכי הזה.

אחת המנטרות שאנחנו חוזרים עליה לא מעט היא ״בטרק הדברים מסתדרים״. אם תישאלו את ג׳ייסון טסלר הוא יגיד שזה לא רק בטרק, איכשהו החיים מסתדרים.

אבל לא סתם. הם מסתדרים באוסף לא מתוכנן של התרחשויות. לא סתם המשפט שאני שומע מג׳ייסון הכי הרבה במהלך הזמן שניפגשנו הוא ״אבל אני ממש לא תכננתי שככה הדברים ילכו״.

שום דבר לא מתוכנן אצל ג׳ייסון אבל זה סיפור מדהים על איך הובילו אותו החיים בדרך לא מתוכננת לאינספור אירועים שמהותם חופש מוחלט ובחירה בחיים של נדודים ואי וודאות.

העוגן של ג׳ייסון ומה שהניע אותו לספר את הסיפור שלו הוא ״חוג אלעד״ המיתולוגי. התארגנות יחודית של אנשים שהולכים, והולכים רחוק. דרך המפגש שלו עם אותו חוג, ג׳ייסון גילה את ההליכה, גילה את חווית הלבד וגילה שהחופש נמצא במרחק החלטה בלבד.

אצל ג׳ייסון דבר מוביל לדבר ושום דבר לא באמת מוביל לדבר הבא. זהו אוסף של סיפורים שכנראה לא נגענו בקצהו, אבל גם מה ששמעתי ממנו מרגש עד מאד והופך את החוויה שלו למסר חיובי שרוצה להגיד לכם דבר אחד - תתחילו ומשם הדברים יקרו מעצמם.

קישור לחוג אלעד https://www.hugelad.com/

איך אפשר להציג את בועז לנגפורד?

כשמסתכלים על הרפרטואר שלו, קשה להאמין שמדובר רק ב-38 שנה. מגוון הפעילות שלו הוא עצום.

לפני אי אלו שנים הוא הגיע במקרה, כגיבוי חירום, להדריך מסע שהיה מרגש בשבילי, אל פיסגת ג'בל ראם.

הוא השאיר בי רושם חזק אבל עם השנים קצת קשה לזכור מה עמד מאחורי הרושם הזה.

בשיחה של שעה הכל חזר אלי בבום.

בועז הוא מספר סיפורים מחונן, יש לו עברית נדירה וידע כל כך עצום. תוך כדי שיחה למדתי מה המקור לכל זה, איך הכל התחבר באישיות כל כך מיוחדת.

בועז הוא אדם שכוח פנימי גורם לו להעמיק עוד ועוד בשטח והוא לא מצליח להרגע אלא אם מלאכת המחקר שלמה.

זה מה שהפך אותו לגיאולוג, המסיים בקרוב את הדוקטורט שלו, מערן מחונן ופשוט איש אשכולות.

שעה קסומה שהיה קשה להתנתק ממנה.

למה ויתר בועז על נסיעה לגיאורגיה ברגע האחרון?

איך ניגשים למחקר קניונים בארץ זרה?

למה היה צריך לחלץ את עצמו עם רגל שבורה בקניון נידח?

איך קניון באורך קילומטר אחד הופך למסע הישרדות אמיתי?

מה מגלים כשדוחפים ידיים לקירות של מערה?

עוד ועוד סיפורים שקלחו להם בצורה כל כך מרתקת.

ירון צרפתי יוצא ממש עוד מעט לאתגר ענק של 66 יום בניו זילנד. תיכף תישמעו איך ומה. ב-4 בינואר 2026 יעלה ירון לטיסה ארוכה לניו זילנד. יומיים אחרי, באמצעות טיסת פנים ומונית הוא יעמוד בנקודה הצפונית ביותר במדינת האיים הדרומית הזאת ויתחיל את מסעו הארוך דרומה, מסע שימתח על פני יותר מ-3000 ק"מ. ביום הראשון הוא יצעד או ירוץ כ-12 ק"מ אבל כל מה שיבוא לאחר מכן לא יהיה קרוב אפילו ליום הקליל הזה.

החלטנו להיפגש קודם היציאה ולדבר על ההכנות שלפני, ההיערכות, המחשבות והחששות. השאיפה היא שכשיחזור ירון מהמסע שלו ניפגש ונסכם את החוויה, נסגור את המעגל בראיה לאחור, בעקבות הפרק ש"לפני".

מה שקרה במהלך הפרק היה קצת מפתיע מבחינתי. כאחד שדבק ומאמין בהצטיידות הנכונה, בהיכרות של הציוד לפרטי פרטים והתאמה מדויקת של ציוד לאתגר, עמד מולי אדם שלא זוכר את שם היצרן של מרבית הפריטים שלו, בטח לא את משקלם המדויק וגם לא פרמטרים חשובים נוספים. מודה שהייתי קצת בהלם בהתחלה.

אחרי ההקלטה והזמן שעבר עד העריכה חשבתי לא מעט על ירון והדרך שלו. הוא מגיע ללא ניסיון משמעותי במסעות בדד רגליים, בטח לא כאלה בסדר גודל כזה, הוא בעצמו מעיד "אני פוחד פחד מוות", אבל באותה נשימה גם אומר שהכי קל זה לא לעשות.

ירון מעביר בעיני את הרוח האמיתית של יציאה למסעות, בטח מסעות בדד. הקבלה של אי הוודאות, ההליכה קדימה למרות החשש ואמונה טובה ושקטה בעצמך וב"למה שלך". בסופו של דבר המנוע האמיתי למסעות ארוכים הוא אתה עצמך, לא הציוד שלך ולא התפאורה מסביב. הציוד חשוב, ויכול להיות ההבדל בין חוויה טובה לכזאת פחות טובה. במקומות מסויימים בעולם זה גם יכול להיות הבדל של חיים ומוות. אבל, זאת הזדמנות יפה להעמיד במבחן את הפרופורציה בין רוח האדם והמניע הפנימי שלו להצטיידות ולניתוח המדוקדק של הפריטים שיש לקחת לדרך.

למרות שלל העיצות והמידע שהעברתי לו, גם אחרי ההקלטה, נראה שירון יוצא לדרך בדיוק עם מה שהתכוון בלי לזוז ימינה ושמאלה. יש לו את הדרך שלו ולשמחתי, לפחות לפי התכנון שלנו, אנחנו נשב יחד גם אחרי שיחזור. נבין מה עבד טוב ומה לא עבד ואולי נקבל תשובה מוחלטת לשאלה - מה הדבר שהכי נדרש כשאתה יוצא לדרך ארוכה ומאתגרת שכזאת.

קישורים:

מעקב בלייב אחרי ירון באפליקציה FarOut

אתר השביל בניו זילנד

קישור לאפליקציה הרשמית של השביל

פרויקט הפסגות של קיליאן ג׳ורנט שהזכרנו בשיחה

סביר שלא ידעתם שהקנצ׳אנג׳נגה הוא ההר השלישי בגובהו בעולם. העובדה היא שזה לא משנה, הטרק אל הבייס קאמפס שלו הוא נידח, רחוק ולא נוח להגעה אבל הוא בהחלט טרק ייחודי ומלא את כל פלאי נפאל - נהרות אדירים, יערות גשם וכמובן פסגות עצומות מכוסות לבן. יוני ברון היה ההשראה שלי לצאת לטרק המדהים והארוך הזה - כעת, משחזרתי, זאת הזדמנות מעולה לשבת עם יוני שנסע בעונה אחרת, להשוות רשמים ולחזור לדבר על טרקים בנפאל ועל הקנצ׳אנג׳נגה בפרט.

קישור לסוכנות המומלצת שלנו לטיול בנפאל - The Great Adventure Treks

הפרק הזה הוא זווית אחרת. משהו שהתחיל בנקודה אישית - ה-Cairngorms הוא פאר הטבע הסקוטי, איזור עצום שהוא רק טבע פראי, חופשי, בעל עושר של פלאים והפתעות. הזדמנויות השיטוט שם, כפי שמאפשרת תרבות הטיול הסקוטית, הן אינסופיות ממש. בפעמיים שעברתי שם, הקיירנגורמס השאיר בי חותם עמוק.

הספר של נאן שפרד, פורצת דרך בתחום כתיבת הטבע, בסקוטלנד ואולי בכלל - הוא שיר אהבה לטבע ולכל מה שמרכיב אותו. הוא במיוחד שיר אהבה לקיירנגורמס ונוגע בכל פלאיו בדרך יוצאת דופן. לא לחינם זכתה נאן שפרד בכבוד השמור לגדולי אומה ותמונתה היחודית, המזכירה אינדיאנית משוטטת, ילדת טבע, מתנוססת על שטר של 5 לירות שטרלינג. תעודת כניסה להיכל ייחודי של אנשים שנטועים עמוק בתרבות של ארצם.

כשניגשתי לספר בשפת המקור נתקלתי בקושי עצום לקרוא אותו, אף כי אני דובר אנגלית טובה. זה היה מתסכל. לכן התלהבתי ממש כשגיליתי שהיצירה המפוארת הזאת תורגמה לאחרונה לעברית.

תום דולב, שדווקא אינו טייל קלאסי ואפילו לא היה בסקוטלנד הוא האיש שתירגם את הספר לעברית ומנגיש לנו את הקושי שלו בשפה, שלפחות לי, זורמת יותר. ההיכרות שלו עם הספר עמוקה והדרך בה הוא מתאר ומפרט את הקסם של הספר מרגשת ממש, בשפה שלו ובשקט שהוא מנתח את היצירה ומסביר אותה בצורה צלולה.

זכיתי לשבת עם תום שהתראיין לראשונה על הספר שהעסיק אותו חודשים ארוכים וזמין עכשיו לכולנו. לא, זה לא פודקאסט על ספרות, אולם כל חובב מסעות יכול להתרשם מעומק השיטוט, עוצמת האהבה לשטח הפראי, יכולת ההתבוננות המדוייקת.

לרוב, אנחנו חולפים במסע בשטח במהירות יחסית גבוהה, מספיקים לטעום רגעים קצרים משבילים חדשים שרק הכרנו. "ההר החי" מראה לנו איך ניתן להעמיק בשטח, לא להפסיק להתפעל ולשלב בין המסע החיצוני לזה הפנימי בצורה שרק מחזקת את הקשר שלנו לסביבה הקרובה אלינו. מסע יכול להיות ארוך וממושך גם אל מה שנמצא ממש לידינו, סביבת הבית.

ההר החי - לרכישה באתר ״עברית״

ההר החי - לרכישה באתר הוצאת אסיה

חלק נכבד מהתמונות במסע שלהם נראה כמו תמונות של ביקור משפחתי בכפר אצל הדוד האלבני, אבל עוז ובנצי עברו בסך הכל חוויות אירוח עמוקות וחמות כמיטב המסורת הבלקנית וזה חלק משמעותי בהרפתקה שלהם על אחד השבילים הארוכים בבלקן High Scardus Trail.

כמו במקומות אחרים בעולם, מדינות מגלות שלהנגיש שביל ארוך בהרים ולתת לו שם הוא מתכון טוב להביא תיירים שרק מחפשים את השביל הבא.

מה זה ה-High Scardus Trail איך בכלל מבטאים את זה ואילו חוויות אתם צפויים לפגוש לאורכו?

עוז ערן ובנצי קוסובסקי רק חזרו משם והם לוקחים אותנו למסע שלהם ולשלל האירועים המדליקים וגם מסמרי שיער שעברו על השביל. כמו כל הליכה מרובת ימים, הרבה דברים קורים בדרך תוך כדי הליכה ארוכה ומונוטונית של שעות בכל יום.

כמה קשה השביל? איזה אוכל תמצאו לאורכו? אילו אפשרויות אירוח יש שם? ועוד פרטים שהעבירו לנו יותר משעה של שיחה והמון צחוקים.

לקינוח החברים דילגו אל האולימפוס שהיה לא רחוק כדי לקבל חוויה מטורפת של טיפוס לפסגה הגבוהה ביוון ישר אחרי שלג ראשון.

"השלטים מזהירים ממבחר סכנות: שדות מוקשים, כרישים" כתבה חוקרת הכרישים המפורסמת ד"ר יוג'יני קלארק, "אולם אם הייתי צריכה לבחור אתר אחד בעולם לצלול בו, זה היה ראס מוחמד" - פיסקה זאת מתוך כתבת ענק ראשונה על דרום סיני בנשיונל ג'יאוגראפיק שמה את אזור הצלילה המדהים הזה בים האדום על מפת הצלילה העולמית ופרצה סכר למפעל תיירות צלילה אדיר שבעצם אחראי לו אדם אחד עיקרי, הווארד רוזנשטיין.

זהו סיפור על מסע חיים, לא מסע נקודתי מנקודה לנקודה פיזית. מסע הסטורי של חלוציות על ציר הזמן שהביא סטודנט אמריקאי צעיר וציוני להשתלשלות אירועים שנראה שהתרחשו לגמרי במקרה. זהו סיפור שמראה איך תעוזה עשיה וחזון קודחים דרך חששות ופחדים, צעד צעד, להקמה מאפס של פעילות בתחום אאוטדור חדשה לחלוטין שנגעה וריגשה אלפי אנשים, התמקדה ושילבה שמירת טבע והתפתחה בצל תהליך השלום האזורי בין ישראל ומצרים בשנות ה-70.

הווארד, בצניעות גדולה, מכחיש קצת את החושים העסקיים החדים שלו, אבל פעם אחר פעם הוא ניווט והמציא את עצמו מחדש, גם לאחר שהעסק הפרטי שלו נמחק עקב פינוי סיני והשלום.

מי שחווה פעם מסע שיט בצלילה, על ספינה שכל יעודה הוא לקום בבוקר, לצלול ולאכול וחזור חלילה, במשך ימים, דרך אתרי צלילה מרהיבים, כדאי שידע שהווארד רוזנשטיין היה בין הראשונים לעגן את הקונספט ולהוציא מסעות מרהיבים שנימתחו לאורך כל הים האדום ועד סיישל.

למרות שהשיחה לקחה אותנו לאורך הדרך כולה, קריאה בספר של הוארד המלווה בצילומים מדהימים ויצא בעברית לא מזמן, מראה כמה נגענו בקצה של הסיפור ואפשר למצוא שם פרספקטיבה יותר עמוקה על שלל האירועים שהתרחשו תוך כדי הקמת המרכז הימי הייחודי שלו, Red Sea Divers.

קישור לרכישת סיפרו של הווארד רוזנשטיין: ״אוצרות, ספינות טרופות ושחר הצלילה בים סוף״

קוד הנחה לרכישת הספר ״לטיילבקלילות״ בתוקף עד 10.11.25