חלי גולדנברג מתחילה את הפרק באופן שהצליח להפתיע אפילו את איתי , היא שולפת שלט שנועד להזכיר לה שלא מדובר בעוד פגישה עם דורית הפסיכולוגית אלא בראיון ולמרות זאת השיחה של איתי וחלי מצליחה להיות עמוקה ומרגשת ובעיקר נותנת מקום לחלי קצת אחר ממה שהתרגלנו לראות עד עכשיו.

השיחה נפתחת בנקודת המפנה הגדולה בחייה בגיל 16 וחצי, כשנכנסה לסטודיו צילום וגילתה מול העדשה מקום בטוח שהעניק לה שקט שלא מצאה בשום מקום אחר. היא משתפת בתחושה של כוח שלא ידעה שהיה לה, ובהבנה המאוחרת שהייתה יכולה למנף אותו הרבה יותר.

חלי מדברת גם על הגוף, על הזקנה של אמא שלה שמטופלת סיעודית, על ההסכם עם בתה איה לגבי היום שבו אולי תאובחן בדמנציה, ועל המאבק מול "המבקר הפנימי" שלא אוהב צלוליטיס ומתקשה לקבל את סימני הגיל.

היא גם מתארת רצון לאהבה שלא התממשה כמו שחלמה, לצד זהירות של אישה עם צלקת ופוסט טראומה, ומספרת בכנות על הרצון לאהוב שוב בלי לפחד. בשיחה נוגעים גם ביחסי אם ובת, ברצון לא להיות דמות דהויה מאחור אלא אדם חי ונוכח שילדה יכולה לראות באמת. בהמשך הם מדברים על הקול הפוליטי שלה, על חוסר האמון במה שקורה בישראל, ועל האופטימיות הילדית שממשיכה להתעקש לראות טוב גם כשקשה.

חלי גם משתפת על ההווה: שני סרטים חדשים, על הדמות שהחזירה לה את חדוות המשחק, ואודישן גדול שיכול להפוך לתפקיד חייה. וגם על חלומות שממשיכים לחכות לה, כמו תערוכת הצילומים מהאייטיז, קפסולת בגדים לנשים בנות 70 וספר סיפורים קצרים שהיא מחפשת את האומץ לסיים.

זהו פרק שמאפשר לראות את חלי גולדנברג כמו שהיא באמת: אישה שמבקשת לספר את עצמה בלי מסננים, בלי פוזה ובלי פחד.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

רגע אחרי ההצלחה הגדולה של מקום שמח, נועה קולר מגיעה לשיחה מלאה בכנות, על היצירה החדשה שלה והחיים עצמם שמתערבבים זה בזה. רגע אחרי שכולם מדברים על מקום שמח, היא מדברת על הפחד מהכתרות גדולות, על המאמץ להישאר יציבה בתוך ההצלחה, ועל התחושה שהיא עדיין קצת “ערומה בחדר אוכל בקיבוץ”.

היא גם משתפת על העבודה המשותפת עם עם רם נהרי ואיך נולד הרעיון לסדרה, על הדמות של ורד שצמחה מתוך החיים אבל קיבלה אופי משלה על המסך, ועל איך הופכים חוויה אישית למשהו שצופים מרגישים שהם חלק ממנו. בתוך כל זה צפה ומתחדדת מערכת היחסים שלה עם אמא שלה: קשר קרוב, חשוף, כמעט ללא גבולות, כזה שבו הכל נאמר.

היא מדברת על החרדה מהיום שבו אמא שלה לא תהיה שם יותר, על הידיעה שההתבגרות של ההורים היא גם מראה ישירה להתבגרות שלה, היא גם מדברת על הזוגיות שלה בחופש שהיא מחפשת מול הרצון לרצות, בשיחה המתמשכת עם תום, בטיפול הזוגי שמחזיק אותם כבר שנים, ובשאלה הגדולה האם הנכס והילדים מספיקים, או שצריך לבחור אחד בשני בכל יום מחדש.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

ג׳וזי כץ היא לא רק אחת הנשים המזוהות ביותר עם הפסקול הישראלי, אלא גם דמות שמגלמת חיים שלמים של אומץ, כאב, יופי והומור. בשיחה אישית ומרגשת היא חוזרת עם איתי סגל אל הרגעים הגדולים של חייה, מהחלונות הגבוהים ועד השנים באמריקה, מהאהבה הגדולה לשמוליק קראוס ועד ההחלטה לברוח ממערכת יחסים אלימה ולקחת אחריות על חייה ועל ילדיה.

היא מדברת בכנות נדירה על ההתבגרות, על הגוף שמשתנה, על ההתמודדות עם מחלות, וגם על הפחד מהמוות פחד שהיא למדה להניח בצד. ג׳וזי מספרת על הבחירה שלה שלא לבדוק, שלא לרדוף אחרי תשובות רפואיות, אלא פשוט לחיות. מבחינתה, החיים עצמם הם המתנה, והשלווה היא הדרך היחידה באמת להחזיק בהם.

ובין לבין, ג׳וזי כץ מזכירה למה כולנו עדיין אוהבים אותה: בזכות הלב הפתוח והחיוך המדבק.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.