נעמי לבוב מגיעה לפרק ממש מצוננת. כל כך מצוננת ששעתיים לפני תחילת ההקלטה היא כמעט ביטלה. אבל למען החברות עם איתי, ובעזרת סיוע פרמקולוגי קל, היא התיישבה באולפן לשיחה כנה על הטיול שעשתה להודו עם בן הזוג, שני הילדים ואפילו לפרקים עם האקס יוסי מרשק.

הם מדברים על ההחלטה באמצע החיים ושנת לימודים לעצור הכל ולצאת לחופשה ארוכה על המבנה המשפחתי הלא שגרתי שנוצר, בנסיעה משותפת עם בן זוג נוכחי ואקס, על הזכות לבלות זמן ללא הפרעה ביחד עם הבן זוג ועם הילדים אבל היא גם מדברת בגלוי על הקשיים שזה יוצר, על הרגעים המביכים, ועל ההחלטה לא לקחת גם זמן לעצמה בתוך כל הביחדנס הזה.

הטיול הזה לא היה רק חופשה משפחתית מורכבת, אלא מסע עם שאלה אחת גדולה שהיא סוחבת כבר זמן מה: מה השלב הבא שלה מקצועית. לבוב מדברת על תחושת מיצוי מסוימת, על הצלחה שמבחוץ נראית ברורה אבל מבפנים מעלה ספקות, ועל ההבנה שיש משהו חדש שהיא רוצה לנסות, גם אם היא עדיין לא מוכנה לחשוף בדיוק מהו. היא מתארת את הניסיון להקשיב לעצמה בתוך הרעש, בלי למהר לייצר הכרזה.

לקראת גיל 40 שמתקרב, היא לא מדברת על משבר אלא על חשבון נפש פרקטי מאוד. על הקושי שלה עם הצורך להיראות כל הזמן כשחקנית על העדפה שלה לנער את המוכר ולא להישאר רק איפה שנוח לה היא מתארת איך הגיל הזה מכריח אותה להסתכל על בחירות שלא ניתן לדחות יותר, מקצועיות ואישיות, ולהחליט מה נשאר ומה משתנה.

בין כל אלה עולה גם הסדרה החדשה שלה בכאן 11, ב"הסתורה" שנותנת לה הזדמנות לשחק דמות שונה ממה שהיא שעשתה בעבר שחיה בתוך העולם החרדי אבל קצת אחרת. וגם עונה על השאלה האם תהיה עונה נוספת לבלאדי מורי?

מתן פרץ מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד הכוכבים העולים של הסטנדאפ הישראלי, אמן שצמח בשנים האחרונות מהופעות קטנות לקהל הולך וגדל עד שהיום הוא כבר מופיע באולמות הגדולים בארץ. מתן מביא לבמה קול אישי, חד ולא מתייפייף. אבל הרבה לפני האולמות והביטחון שעל המיקרופון,הוא מספר על ילד מקריית ארבע שניסה להבין איפה הוא שייך, ועל הדרך הארוכה שעבר עד שהעז לקרוא למה שהוא עושה ייעוד.פרץ חוזר לילדות בבית לא דתי לסביבה ישיבתית, לדיסוננס של מציאת זהות אישית למסגרת דתית קשוחה, ולתהליך היציאה בשאלה שלא התרחש כרגע אחד דרמטי אלא כסדרה של שאלות קטנות. ומסביר שלמרות שהוא כבר לא חובש כיפה הוא עדיין עושה שיחה יומיומית עם אלוהים.הוא מספר על השנים שבהן הרגיש אבוד, על התקופה שבה ישן באוטו, ועל הרגע שבו הבין שהקרקעית איננה סוף אלא נקודת זינוק. משם נולד הסטנדאפ, לא כבריחה אלא כהבנה פתאומית של ייעוד. על הרגע כמעט בגיל שלושים שהוא עלה לבמה והרגיש לראשונה שהכאב קיבל משמעות. בהמשך השיחה עולה גם הנושא של חיפוש אחר זוגיות. פרץ מדבר בכנות על הרצון בקשר יציב, על הפחד להכניס מישהי לעולם שנע בין הופעות, חוסר יציבות ושבו הוא יודע שהסטנדאפ תמיד יהיה במקום הראשון .השיחה מתעכבת גם על הבחירה לעשות סטנדאפ נקי, על הופעות מול קהלים דתיים, בנות שירות ומשפחות, ועל ההחלטה לא לוותר על עומק גם בתוך קומדיה. פרץ מדבר על המתח בין הדמות הבימתית הבטוחה לבין האדם הפרטי שמפחד מחשיפה רגשית, ועל הפער בין הביטחון שעל הבמה לבין המבוכה שמגיעה כשמדובר באינטימיות אמיתית. לרכישת קפסולות אלומניום של לור בהנחה של 10% עם קוד קופון Allin לחצו כאן -https://www.lor-espresso.co.il/?utm_source=ALL_IN&utm_medium=Podcast&utm_campaign=Itay_Segal&utm_id=ALL_IN

ממש רגע לפני יום הולדתו ה-26 יהונתן מרגי מתיישב לשיחה עם איתי סגל מתוך נקודה שבה הקריירה כבר רצה קדימה, אבל החיים עצמם דורשים עצירה. הפרק נפתח בהחלטה שלו לפצל את החיים בין ישראל ללוס אנג'לס, לא כמהלך יחצני אלא כמצב קבוע שמערער שגרה, מרגי מדבר על חיים שמתנהלים על מזוודה, ועל ההבנה שאין לו נקודה אחת יציבה להישען עליה.דרך האזנה לשירים באלבום החדש שלו הם נוגעים ושואלים שאלות לגבי כל תחנות חייו, כולל הקשר עם המשפחה והאחיות, ותחושת האשמה שמלווה כל נסיעה וכל חזרה. הוא מדבר על המרחק שלא מפחית את האחריות שלו כלפי האנשים שהוא אוהב, על הצורך להיות נוכח גם כשאתה פיזית רחוק, ועל הפער בין מי שהוא ליד המשפחה לבין מי שהוא בתוך תעשייה בינלאומית תובענית.משם הם עוברים לעבודה עצמה. מרגי מפרט על עבודה עם מפיקים וכותבים בחו"ל, על פגישות שמנסות לזקק אותו למוצר ברור, ועל ההתעקשות להשאיר לא מוגדר עד הסוף. הוא מדבר על הלחץ להמשיך לייצר להיטים, ומנגד על החשש להיתקע על נוסחה מצליחה.הם מדברים גם על הזוגיות שלו בתוך חיים שמנוהלים לפי לוחות זמנים צפופים וטיסות. תוכפות מרגי מתאר קשרים שנמדדים לפי זמני חזרה לארץ, על פרידות שהתחילו כזמניות והפכו לקבועות, והקושי להתחייב כשאין אופק ברור. הוא מדבר על בדידות שלא נעלמת גם בשיא ההצלחה, ועל הצורך לשמור על פרטיות ולא לפרק חוויות אישיות לשמות וכותרות.חלק משמעותי בפרק מוקדש גם להיותו ישראלי בחו"ל בזמן מלחמה. מרגי מתאר מפגשים יומיומיים שמאלצים אותו להסביר, להצדיק, ואיך המרחק לא מקל על המחשבות והדאגות על הארץ . בתוך זה הוא מדבר על האחריות שהוא מרגיש כאמן ישראלי ועל הפחד לא לאבד את הקשר למקום שממנו יצא.