検索キーワード： 著者 "David Grossman" すべてのカテゴリー

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die we betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

Per i bambini non c'è differenza tra magia e realtà, perché entrambe sono inspiegabili e meravigliose. Così trascinano i genitori in grandi scoperte di cui loro non si sentivano più capaci. Le avventure che ne nascono creano tra grandi e piccoli un legame fortissimo, che Grossman racconta in storie che avvolgono i lettori con semplicità e tenerezza: come quella di Ruti che una mattina non vuole alzarsi per andare all'asilo.

נעלי בית ביישניות, מטרייה מעופפת, פיל מוזר ושק קמח נחמד ששמו יונתן חוברים להם יחד בספרו של הסופר האהוב דויד גרוסמן. סיפור קסום ומתוק על הזמן המיוחד של הורים וילדים לפני השינה.

"אִתי החיים משחֵק" הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים. עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה. במקום הקשוח והצחיח הזה, לפני עשרות שנים, החלו הדברים להשתבש. פה היתה וֶרה כלואה ומעונה בעבודות פרך, מפני שסירבה לבגוד בבעלה המת ולהכריז עליו 'אויב העם'. פה הותכו יחד נאמנות מוחלטת ובגידה מייסרת.

יום אחד נעלמו הנעליים ואחר כך – הכוס הירוקה עם הציור של הקיפוד. כשנעלם גם דובי-ידידיה זה כבר התחיל להיות מוזר. האם יש גנב בבית? והאם יונתן, הבלש הקטן, יגלה מיהו הגנב? סיפור מיוחד ומרגש שכתב דויד גרוסמן על ילד קטן ואמיץ, הפותר תעלומה מסתורית.

אחרי ארוחת הצהריים הילדים בגן עייפים. כל ילד הולך למגירה שלו ולוקח משם את הדובי שלו או את הכלבלב שלו והולך למזרן שלו לשכב לישון. אבל כשניגשה לילך למגירה שלה כדי לקחת את בובה תותי, המגירה הייתה ריקה. וכשפתחה עמליה, הילדה הכי קטנה בגן, את המגירה שלה היא מצאה בה את בובה תותי. מוזר מאוד!

בשיחה מלאה רוך בין סב לנכדו שוזר דויד גרוסמן את חוויות החיים, השמחות והעצב ואת קשר האהבה הנטווה ביניהם.

בקובץ של מאמרים שפורסמו בעיתונות בישראל ובעולם מספר דויד גרוסמן את סיפורן של עשר השנים הסוערות, מאז לחיצת היד של רבין וערפאת על מדשאת הבית הלבן בספטמבר 1993, ועד ימי המלחמה שאין לה שם, בשלהי שנת 2003. הקריאה ברצף המאמרים הופכת אותם לסיפור עלילה אחד, מטלטל ורב-תהפוכות, המשרטט בקווים עזים את הדרמה של החיים בישראל בעשור האחרון. בשפה אישית וגלוית-לב, מתעד גרוסמן את רגעי השיא והשפל של הדרמה הזו.

ספר הדקדוק הפנימי', שראה אור לראשונה ב-1991, הוא מפסגות יצירתו של דויד גרוסמן ומן הרומאנים הגדולים של הספרות העברית בת-ימינו. על רקע שכונת בית-הכרם בשנות השישים עוקב הספר אחר עולמו הפנימי של אהרון במשך ארבע שנים של התבגרות מעוכבת, מגיל אחת-עשרה וחצי ועד אחרי גיל חמש-עשרה. מילד מוצלח שזוכה תמיד לשבחים על המצאותיו מלאות הדמיון הופך אהרון למישהו שהחיים פסחו עליו, ובמקום להשתתף עם בני גילו בכניסה המרגשת אל עולם המבוגרים הוא מתבונן בה מבחוץ, בזעזוע.

כשאבא סידר את המגרות התגלה כובע שחור וגדול. האם זה כובע קסמים? האם הכובע מסוכן?