検索キーワード： 著者 "David Grossman" すべてのカテゴリー

זוכה פרס ספיר לספרות לשנת 2001. 'מישהו לרוץ אתו' הוא סיפור מתח, וחיפוש, ואהבה. אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש-עשרה, נעקר משגרת-יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת-סיכוי: לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים – והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר. כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו – סיפורה של תמר, נערה בודדה וסוערת, שנלכדה בסבך של עולם אפל ומסוכן, ונאבקת בו באומץ. לתמר תוכנית-הצלה נועזת, כמעט מטורפת, ולאסף הנדהם והמוקסם אין ברירה אלא להילכד איתה בסיפור שלה, לרוץ איתה עוד לפני שהוא פוגש אותה ממש.

בשנת 1972 נופל חייל ישראלי בשבי דמיונו של זקן ערבי עיוור למחצה, מטורף למחצה, הבורא את עולמו מתוך סיפורי אגדה מרהיבים שהוא מספר לעצמו. לאט נרקמת אל תוך אגדותיו כל המציאות שסביבו: הכפר ענדל בגדה המערבית, שבו הוא חי מילדותו, הצבא הישראלי השולט בו מאז 1967, והחייל ההולך שבי אחרי סיפוריו וחוכמתו, ומנסה לפתור בעזרתו את חידת-השקרים שמהם היו עשויים חייו מבלי שהבחין בכך.

נעלי בית ביישניות, מטרייה מעופפת, פיל מוזר ושק קמח נחמד ששמו יונתן חוברים להם יחד בספרו של הסופר האהוב דויד גרוסמן. סיפור קסום ומתוק על הזמן המיוחד של הורים וילדים לפני השינה.

"אִתי החיים משחֵק" הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים. עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה. במקום הקשוח והצחיח הזה, לפני עשרות שנים, החלו הדברים להשתבש. פה היתה וֶרה כלואה ומעונה בעבודות פרך, מפני שסירבה לבגוד בבעלה המת ולהכריז עליו 'אויב העם'. פה הותכו יחד נאמנות מוחלטת ובגידה מייסרת.

יום אחד נעלמו הנעליים ואחר כך – הכוס הירוקה עם הציור של הקיפוד. כשנעלם גם דובי-ידידיה זה כבר התחיל להיות מוזר. האם יש גנב בבית? והאם יונתן, הבלש הקטן, יגלה מיהו הגנב? סיפור מיוחד ומרגש שכתב דויד גרוסמן על ילד קטן ואמיץ, הפותר תעלומה מסתורית.

איתמר חלם על השד הכחול העצוב. איתמר ניסה לברוח ממנו אבל השד הלך אחריו ועשה עליו צל.

אחרי ארוחת הצהריים הילדים בגן עייפים. כל ילד הולך למגירה שלו ולוקח משם את הדובי שלו או את הכלבלב שלו והולך למזרן שלו לשכב לישון. אבל כשניגשה לילך למגירה שלה כדי לקחת את בובה תותי, המגירה הייתה ריקה. וכשפתחה עמליה, הילדה הכי קטנה בגן, את המגירה שלה היא מצאה בה את בובה תותי. מוזר מאוד!

בכל אחת מצמד הנובלות שבספר הזה משמיע מישהו סיפור באוזני אדם קרוב – סיפור על בגידה וקנאה. בראשונה, "איטרוף": שאול, גבר לא צעיר, חווה בהתמסרות מלאה, בתשוקה ובעוצמה, את הרומאן של אשתו אלישבע עם גבר אחר, שאתו היא מקיימת את חייה האמיתיים. "הסיפור" הזה מעסיק אותו בינו-לבינו כבר עשר שנים, אבל רק עכשיו, לראשונה, הוא מלביש את המצב במלים ומשתף בו את אסתי, אשת אחיו. בנובלה השנייה, "בגוף אני מבינה": רותם, אשה-נערה, שיחסיה המנוכרים עם אמה, נילי, היו לה במשך שנים מקור לכאב, יושבת עכשיו ליד ערש-הדווי של אמה כדי לקרוא באוזניה סיפור שכתבה עליה.

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גַבִּי, מזכירתו וחברתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. בדרכו הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים ייחשף בפניו הסיפור האמיתי של הוריו ושלו, והסיפור הזה ישלח אותו הלאה, אל תוך ההרפתקה המסעירה של גילוי עצמו וגורלו.

בשיחה מלאה רוך בין סב לנכדו שוזר דויד גרוסמן את חוויות החיים, השמחות והעצב ואת קשר האהבה הנטווה ביניהם.

קובץ הסיפורים 'רץ' הוא ספרו הראשון למבוגרים של דויד גרוסמן, יליד ירושלים (1954), לאחר 'דו-קרב', ספרו לילדים. גרוסמן החל לפרסם את סיפוריו בכתב-העת 'סימן קריאה'. עוד לפני פרסומו של הספר כבר צוין גרוסמן על-ידי רבים (דן מירון, אורי ברנשטיין, מנחם פרי ואחרים) כסופר הראוי לתשומת-לב רבה ביותר. מיד עם פרסומו הפך הספר לרב-מכר, ודויד גרוסמן, שהיה עד אותה עת אנונימי, נעשה באחת סופר מוכר ומוערך.

David Grossman, da sempre convinto sostenitore di una coesistenza tra Israele e Palestina, non si è mai sottratto dal commentare e analizzare la complessa relazione tra i due popoli. Questo libro raccoglie alcuni degli interventi più urgenti e militanti, in cui Grossman analizza la parabola politica di Israele, guardando con occhio critico alle azioni del governo e della classe dirigente del suo Paese: un Paese che gli appare oggi più vulnerabile che mai, per colpa delle correnti estremiste e della decadenza di quei valori democratici che lo rendevano uno stato davvero ebraico.

סיפור מעורר מחשבה לכל הגילאים על גזענות, על פחד מן הזר וכמה חשוב להכיר באמת את מי שהכי מפחיד אותנו – אולי נגלה שהוא בעצמו מפחד מאתנו ושבעצם אין לנו שום סיבה לחשוש... הגר אפק-לוי, כוכב העיר

אף אחד לא יודע, אבל איתמר יכול ללכת על קירות. ולא רק ללכת על קירות, אלא גם להכנס לתמונות ולחוות חוויות מרתקות.

באחד השבילים של הספארי מתפנצ'ר הרכב של אבא של גידי. האב ובנו נתקעים במרחב הפרוץ הזה, וגידי – חרף דרישתו של אביו – מתרחק מהמקום, כאשר קופיף מופיע ומושך אותו יחד איתו אל צמרת עץ. האב המבוהל עולה גם הוא אל העץ וכדי למנוע מבנו לזוז וליפול ומתחיל לספר לו סיפור: מעשייה שובת לב על חברות קדומה ומדומיינת בין

לאמא של איתמר יש בטן שמנה. אמא של איתמר בהריון. מה יש לה בבטן? איזה מין אח יצא ממנה? שפן, כדור, שוקולד?

ערב ירד על הספרי. שני ארנבים, ישבו גב ל גב על השא, לעסו גבעולי עשב, ופטפטו. ״אני מכרח לשבור שיא,״ אמר פוז, הארנב הקטן. ״בשביל מה לך?״ שאל עמיקוד, אחיו הבכור. ״בשביל להיות הכי טוב במשהו״ ענה פוז. ״ לא תצליח,״ אמר עמיקוד, ״ראשית כל, כי אני תמיד אהיה יותר טוב ממך, ושנית, כי כבר שברו את כלם.״ ״את כל

גם איתמר רוצה לקבל מכתבים כמו אמא ואבא. אבא אומר לו שאם הוא יכתוב לאמא ולו מכתב, הם מיד יענו לו, אבל איתמר עוד לא יודע לכתוב... בעיה. אבל אז, היה לו רעיון יפה ונפלא..

בערב, אחרי האמבטיה, אבא של רותי יוצא מחדר האמבטיה, והוא מחזיק בידיו מגבת כחולה ענקית, והמגבת מתפתלת ומתנועעת ואבא אומר לעצמו בקול רם: "עוד פעם החברים שלי מיפן שלחו לי ג'ירפה! כל יום הם שולחים לי ג'ירפה חדשה.

סיפורו של דויד גרוסמן נוגע בסוגיית החרדות והפחדים הגלומים בכל ילדה וילד, בייחוד באשר לדמויות המרכזיות בחייהם. בספר, מטפל גרוסמן בעדינות וברגישות בעולם הפחדים ומציע אפשרויות לחשיבה אחרת, והבנה כי העולם גדול ומפחיד, אך לצדו יש מי שדואג לנו.