検索キーワード： 制作 "Storyside" 大衆小説

"אִתי החיים משחֵק" הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים. עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה. במקום הקשוח והצחיח הזה, לפני עשרות שנים, החלו הדברים להשתבש. פה היתה וֶרה כלואה ומעונה בעבודות פרך, מפני שסירבה לבגוד בבעלה המת ולהכריז עליו 'אויב העם'. פה הותכו יחד נאמנות מוחלטת ובגידה מייסרת.

ילדה חדשה מגיעה לכיתה, וג'יין המומה – לה ולילדה, ששמה אריקה, יש אותו צבע שיער, אותן עיניים ירוקות, ושתיהן נולדו באותו יום. וזה לא הכול - ככל שהזמן עובר מתגלים עוד ועוד סימנים שאי אפשר לטעות בהם: אריקה והיא הן תאומות שהופרדו בלידתן!

"הרבה פעמים בחיי קראו לי בוגד. הפעם הראשונה הייתה כשהייתי בן שתים עשרה ורבע וגרתי בשכונה בסוף ירושלים. זה היה בחופש הקיץ, פחות משנה לפני שהשלטון הבריטי הסתלק מהארץ ומדינת ישראל נולדה מתוך המלחמה".

גיבור הספר פנתר במרתף הוא נער המכונה פרופסור, מפני שאינו מפסיק לבדוק מילים, להפוך אותן, להרכיבן ולסדרן מחדש. בימים של חרדה ושל עוינות הדדית הוא מתיידד עם שוטר בריטי תימהוני ומואשם על ידי חבריו בבגידה. בתוך כך הוא מגלה את עצמו מחדש, בודק, מהפך ומרכיב מחדש את עולמו, את יחסו להוריו, לאויב, ולעצמו.

יוגב מתחיל לשתות עם חבריו בבית הספר, ובמהרה מוצא עצמו בתוך מערבולת גופנית ונפשית שהולכת ויוצאת מכלל שליטה. הוריו, הדוגלים בחינוך מתירני, נמנעים מלהתערב במצב, ובסופו של דבר סבא וסבתא שלו הם העושים את הצעד ולוקחים אותו אל ביתם שבמושב בצפון. באווירה חדשה זו, של עבודת כפיים והסתפקות במועט, לומד יוגב לקחת על עצמו את האחריות למצבו, ובעזרת סביו, דודו ירון ונערה בשם זיו, הגרה בבית השכן, מתחיל לגלות מחדש את הכוחות ואת היכולות הטמונים בו.

סבא של מיכאל הוא סבא אחר, מיוחד ושונה. ויש משהו מופלא ומרתק בשונה ובמיוחד. סבא של מיכאל מתקן דברים בעולם. הוא איש חושב וחולם, אוהב ולפעמים נוקם. אבל תכונתו הנפלאה ביותר היא יכולתו לקחת עמו אל תוך חלומותיו את האנשים האהובים עליו ולהוסיף לחייהם ממד קסום ומרגש. מיכאל זכה בסבא שהעשיר את חייו. האם זו אגדה לילדים? האם זה סיפור פילוסופי, או פשוט סיפור פיוטי רב-קסם? ואולי כל אלה יחד, שלובים זה בזה ומעניקים לנו, הקוראים, את מה שלבנו מבקש, חולם ופוחד לגעת.

בוקר אחד, באמצע החיים, מתעוררת נעמה נוימן למציאות חדשה. בעלה, אדם בריא ונמרץ, מדריך טיולים, מודיע לה שאינו יכול לקום מן המיטה. למן הפתיחה הזאת, המזכירה את פתיחת "הגלגול" של קפקא, נפרשת לעינינו פרשת היחסים בין אודי, הגבר ש"השבית" את עצמו, לבין אשתו, המנסה להתמודד עם הקרע בחיי הנישואים. במהלך העלילה, שמתקדמת בשינויי קצב מהירים בהתאם לאופיה של המספרת, נעמה, הנעה ללא הרף בין תחושת אובדן מוחלטת להרגשה שמצאה קרקע יציבה, אנו מתוודעים באורח אינטימי לחיי הזוגיות של נעמה ואודי, ודרכם, כמו באמצעות מראה מגדילה, מלוטשת וממורקת להפליא, לחיי הזוגיות של כולנו. "בעל ואישה" הוא רומן מופת על חיי הנישואים.

לאחר שנחל אכזבה בעיר היהודית שבה התגורר חוזר גיבור ויהי בוקר, עיתונאי ערבי, לכפר הולדתו, כדי לבנות מחדש את חייו עם אשתו ובתו. למרבה הפתעתו, מתברר לו כי החברה הערבית שהכיר השתנתה מן הקצה אל הקצה, וכי לא יוכל עוד לחמוק מהתמודדות עם סדריה ומנהגיה החדשים, משום שבוקר אחד הצבא הישראלי מטיל עוצר על הכפר ללא כל סיבה נראית לעין, אין יוצא ואין בא, והעיתונאי ובני משפחתו צריכים להחליט מה פירוש הדבר להיות אדם במצב לא אנושי בעליל.

בכל אחת מצמד הנובלות שבספר הזה משמיע מישהו סיפור באוזני אדם קרוב – סיפור על בגידה וקנאה. בראשונה, "איטרוף": שאול, גבר לא צעיר, חווה בהתמסרות מלאה, בתשוקה ובעוצמה, את הרומאן של אשתו אלישבע עם גבר אחר, שאתו היא מקיימת את חייה האמיתיים. "הסיפור" הזה מעסיק אותו בינו-לבינו כבר עשר שנים, אבל רק עכשיו, לראשונה, הוא מלביש את המצב במלים ומשתף בו את אסתי, אשת אחיו. בנובלה השנייה, "בגוף אני מבינה": רותם, אשה-נערה, שיחסיה המנוכרים עם אמה, נילי, היו לה במשך שנים מקור לכאב, יושבת עכשיו ליד ערש-הדווי של אמה כדי לקרוא באוזניה סיפור שכתבה עליה.

"מאה חורפים" הוא סאגה משפחתית רחבת-יריעה שתחילתה בחורף שנת 1883 באחוזת הרוזן גריז'נובסקי שביערות פולין, וסופה בתל אביב של סוף המאה העשרים. בבוקר חורפי אחד יוצאת פאני המשרתת ליער ומוצאת שם נער מוטל על האדמה הלחה. בין הנער לפאני נרקמת מערכת יחסים שהיא תחילתה של שושלת משפחתית ענפה. מכאן והלאה נסחף הקורא ועוקב אחר גיבורי הסיפורי, שאורגים יחד — וכל אחד לחוד — מארג סבוך של נטישות כואבות ואהבות ששורדות גם אחרי הסערה.

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גַבִּי, מזכירתו וחברתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. בדרכו הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים ייחשף בפניו הסיפור האמיתי של הוריו ושלו, והסיפור הזה ישלח אותו הלאה, אל תוך ההרפתקה המסעירה של גילוי עצמו וגורלו.

סופר מנסה לענות על ראיון שנשלח אליו מאתר אינטרנט. בדרך כלל התשובות שלו בראיונות כאלה מחושבות. זהירוֹת. אבל הפעם הלב שלו עומד להישבר, החיים שלו מאיימים להתפרק, והוא נחוש לכתוב את האמת העירומה. הפגומה. הוא רק לא בטוח שהוא זוכר איך עושים את זה. כל שאלה בראיון האחרון היא חור מנעול שקשה להתיק ממנו את המבט, וכל תשובה בו חושפת שהאמת היא הגרעין של השקר – ולהפך.

הספר כולו מתרחש בליל קיץ אחד הזוי ודביק, בתל אביב של תחילת שנות השמונים. הסופר חסר השם משוטט כמרגל בין אנשים בודדים, כמעט מובסים, ומוצא בכל אחד מהם פוטנציאל לסיפור אפשרי; לעתים סיפור אחד זולג למשנהו ומשתרג באחר, וגם המחבר עצמו לוקח חלק בעלילה - הן כדמות פעילה והן כמי שממציא אותה בזמן אמת. עמוס עוז מתאר באירוניה ובחמלה את הדמויות המתגלגלות להן בין חרוזי החיים והמוות ומגיש כאן ספר אמיץ, חושפני ושובה לב, העוסק בשבחי ההתבוננות כתנאי למלאכת הכתיבה.

כשהייתי קצת יותר גדול, אבא שלי לימד אותי לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר. זה היה בפאתי אמסטרדם, במגרש החניה של פארק שעשועים ענק, ניסיתי לסובב את הדוושות, והוא רץ מאחורי והחזיק את הברזלים שמאחורי המושב. על הפעם הראשונה שהוא עזב אותם ושיחרר אותי לרכוב לבד, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. הולנדים הצביעו עלינו וצחקו. הזענו בטירוף, אני ממש זוכר את כתם הזיעה בחזה של אבא שלי. אחרי כמה נפילות הוא נעמד מולי ואמר בקול רך "אם תמשיך לנסוע ככה זה לא ילך, בן." "איך ככה?" שאלתי אותו, ושפשתי את הברך שכאבה מהנפילה האחרונה.

נשיקה של טבחית הוא סיפור מהנה מאין־כמותו הנקרא בתנופה אחת ויש בו מינונים מדויקים של עומק ושל עונג, של תבונה ושל כיף טהור.

מיכל שטיינר נולדה בכפר סבא וחיה בתל אביב. למדה בבצלאל בירושלים ובמכללת ויצו בחיפה, עבדה כמאיירת, מעצבת, ומרצה לעיצוב גרפי וטיפוגרפיה. עסקה באמנות והשתתפה בתערוכות. במשך שבע שנים שימשה כרכזת חינוך והעלאת מודעות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. כותבת שירה, פרוזה ובלוג אישי שנקרא "סלט מחשבות"

פריז, סוף המאה התשע-עשרה. המודרניזציה מחוללת שינויים בתודעתו של האדם המערבי. הערים הגדולות עמוסות עד להתפקע בסחורות חדשות; זה עתה מחו את שארית שרידי ימי הביניים. תאורה מלאכותית זורחת ברחובות ובפסאז׳ים ומאפשרת לחקור את הלילה. הבורגנות הזעירה צומחת, ועודפי מזומנים מעניקים לאזרחים אשליה של חופש בחירה. הדמוקרטיות המערביות מייצרות ומשווקות לנו תרמית: "אנחנו חופשיים". הן מספרות לנו שגורלנו בידינו, שניתן לממש את שאיפותינו על פי יכולותינו ועל רקע שוויון הזדמנויות.

"קורה משהו. אני לא יכולה לספר אותו לאף אחד. אבל חייבת לספר אותו למישהו." אף פעם אי אפשר לדעת מה באמת מתרחש מאחורי הדלת של השכנים. שלושה וידויים עוצרי נשימה של שלושה דיירים בבניין אחד במרכז הארץ משתלבים זה בזה וחושפים את הסודות והשקרים שבלעדיהם משפחות לא יכולות להתקיים. אשכול נבו נוטל הפעם את הז'אנר הקלאסי של הווידוי, צולל עמו אל זרמי המעמקים של החברה הישראלית ומוכיח שוב את כישרונו המזהיר למשוך בחוטי הסיפור ולהאיר את הפינות הנסתרות ביותר בנפש האדם. שלוש קומות הוא ספר מסחרר, המשליך את גיבוריו שוב ושוב לתוך מלכודות מוסריות ומזמין את הקורא לשאול: מה אני הייתי עושה במקומם?

וינסטון שלנו, שוויתר על חייו באמריקה, מתגנב לשטח האויב על מנת להשלים את מלאכתו החקלאית-פואטית. כאשר עולה השחר מתקפת האביב מתחילה, וגיבורנו נקלע לקרב שנמשך 24 שעות, בעודו שרוע על האדמה, לכוד במלחמה בין אדם לרעהו: האחד נלחם למען שחרור העולם החופשי, והאחר נלחם על מנת לשעבדו. ברקע נשמעים רעשי פגזים ותחמושת חיה, מוזיקת התותחים, אך בהפוגות מצליח וינסטון לחשוב ואף לחלום. כל חייו נפרשים לנגד עיניו כמניפה ועומדים במבחן: זיכרונות של חיים בארץ החלומות, מלווים ברגעים אקזיסטנציאליים.

تدور أحداث هذه الرواية في أجواء الحرب الأهلية الرواندية عام 1994، حيث تبدأ بوصول صالح فاروق إلى مطار كيجالي الدولي قادما من باريس، وذلك حتى يلتحق بالفرع الرواندي لشركة تعدين فرنسية والتي كان يعمل كمترجم في مقرها الرئيسي في باريس.

بقيت هذه الرواية ممنوعة في روسيا منذ صدورها عام 1930 حتى عام 1987 بسبب أفكارها الجريئة في انتقاد البيروقراطية والنظام السوفييتي، وقد وصفها ستالين بالقول: " هذا كتاب خبيث..

تعتبر هذه الرواية واحدة من أشهر روايات الكاتب "أندريه بلاتونوف" والملقب ب"كافكا الروسي" حيث تدور أحداثها حول "نزار شاغاتايف" الموفد إلى الصحراء لإنقاذ قومه من الهلاك... رواية الأشباح هي استجابة حية من الكاتب على أحداث الواقع السوفيتي فى العشرينات والثلاثينات، وهي تجسيد مسيرة شعوب آسيا الوسطى المتخلفة آنذاك نحو الاشتراكية وقد اتخذت عند بلاتونوف صيغة بحث عن السعادة يقوم به شعب خرافي مكون من أناس يتامى حُرموا إرادة الحياة وأنهكتهم العبودية والظلام.