דרשת תורת ה', מעלה ד, שיעור ראשון.

הרמב"ן הביא מהכוזרי ומהתנ"ך שאין צורך או תועלת לה' בקרבנות ואינם לחמו אלא לחם אישו, דהיינו שהם הגורמים ע"פ הרצון האלוקי להשראת השכינה בעולם (בלא שיש לו עצמו צורך בזה ח"ו). בשולי הדברים ביארנו גם את דעת הרמב"ם בעניין הקרבנות שאליה מתייחס הרמב"ן בדרשתנו ברמז בלבד, וממנה הוא בא להוציא.

י סיון התשע"ט

דרשת תורת ה', השלמת מעלה ג, שיעור שמיני.

הרמב"ן לימד על ידיעתו של שלמה המלך ושל חכמי ישראל בסודות סגולותיו של הטבע כחלק מסודות חכמת מעשה בראשית הנרמזת בכתובי התורה (ושנכתב על אודותה בספר "חוכמתא רבתא דשלמה"), וביארנו בהקשר זה את מחלוקת הר"ן והרמב"ן בביאור מהותה של חכמה זו. אחר, השלמנו את לימוד מעלה ג וסיכמנו בצורה כללית ותמציתית את הנאמר בדרשה עד כה.

ח סיון התשע"ט

דרשת תורת ה', מעלה ג, שיעור שביעי.

כחלק מהצגת סתרי "מעשה בראשית" הרמוזות בתורה לימד הרמב"ן שסוד גן עדן ומהות תענוג הנשמות רמוז בפרשת "ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם..." ושסוד דין הגהנום רמוז ב"להט החרב המתהפכת", והביא מרב שרירא גאון שאף חכמות "הכרת הפנים" ו"סדרי השירטוטין" נמסרו לחכמים במסורת ונרמזו בפסוקים "זה ספר תולדות אדם" ו"זכר ונקבה בראם".

ז סיון התשע"ט

דרשת תורת ה', מעלה ג, שיעור חמישי.

הרמב"ן הראה את ידיעות האסטרונומיה והטבע הרבות והמפותחות שהיו לחז"ל וכיצד הם הוציאום מדקדוקי ורמזי הכתובים במעשה בראשית. כמו כן, לימד על מעלת הנפש ומהותה העליונה שהיא אינה מן היסודות המתבארת ממשמעות הכתוב "ויפח באפיו נשמת חיים" לפי המשל של האדם הנופח אוויר מתוכו, דמאן דנפח – מתוכיה נפח.

ב סיון התשע"ט

דרשת תורת ה', מעלה ג, שיעור שלישי.

למדנו על יסודות הבריאה והמציאות לפי המדע והפילוסופיה בזמן הראשונים, ולמדנו את ביאור הרמב"ן לפסוק הראשון בתורה כיצד הוא כולל בתוכו את מסקנות המדע הללו.

כט אייר התשע"ט

דרשת תורת ה', מעלה ג, שיעור שני.

הרמב"ן הביא מדברי הפילוסופים עצמם שכל עיסוקם והתיגעותם ברוב חוכמות הטבע – תועלתם מועטה היא ועיקר תכליתם היא להיות כסולם להכרת חכמת האלוהות שהיא התכלית, ובה הישגיהם היו מועטים עם כל השתדלותם. ומזה לימד הרמב"ן על מעלתה העליונה של תורה שבה רמוזות ומונחות מסקנות המדע ב'מעשה בראשית' יחד עם פרטים שנעלמו מהם בסוד היצירה, מלבד עיקר חכמת האלוהות שמתבארת בתורה ביאור שלם באופן ישיר וכולל מה שנעלם מהם.

כה אייר התשע"ט

דרשת תורת ה', מעלה ג, שיעור שישי.

למדנו על מחלוקתם של הרמב"ם והרמב"ן בעניין משך ימות העולם העתידית הצפויה, וביארנו את דרכיהם השונות בהבנת המציאות, בהבנת דברי חכמים, ובמהותם ופשרם של מסורות הסודות של מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

ג סיון התשע"ט

דרשת תורת ה', מעלה ג, שיעור רביעי.

תחילה פרש הרמב"ן בהרחבה את משמעות הפס': "והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים..." בהתאם לידיעות המדע בזמנו, והשיב לקושי הקדמות שלמדו מהלשון "והארץ היתה", ואחר, השיב גם על סברת השניות והשילוש חלילה שרצו ללומדה מלשון הפס' "נעשה אדם".

א סיון התשע"ט