בשנים האחרונות בישראל אנחנו חיים באי וודאות גוברת בתחומים רבים: קורונה, קיטוב חברתי עמוק, שלוש שנות מלחמה, סדר עולמי שמשתנה, אנטישמיות בעולם ועוד. אי וודאות היא חלק בלתי נפרד גם מהעולם העסקי, וכניסת הבינה המלאכותית רק מגבירה אותה. מדוע אי וודאות גורמת לנו לתגובה כזו? מהו המנגנון הנפשי מאחוריה? מהם המנגנונים הנפשיים להתמודד איתה? בפרק __ של חוקי המשחק שוחחתי על כל אלו עם ד"ר אילן מנור, פסיכולוג, פסיכותרפיסט ושחמטאי רב אמן. מוזמנים להאזין.

אחד הדברים שאנשים אוהבים לחשוב הוא שהגוף "לא יכול לשקר". אבל פוליטיקאים מתאמנים על שפת גוף, שחקנים מזייפים רגשות בצורה משכנעת. אז מה האמת - האם הגוף הוא עד אמין, או שגם הוא ניתן לתמרון? האם באמת "רואים לנו בעיניים"? האם שפת הגוף היא שפה מולדת או נרכשת? מהי החשיבות וההשפעה של מגע, צבע, וריח, והאם ניתן להשתמש בכל אלו ביצירת תקשורת לא מילולית מודעת? על כל אלו ועוד שוחחתי עם ד"ר שרון אביטל, מומחית לרטוריקה ושפת גוף, בפרק 72 של חוקי המשחק. מוזמנים להאזין.

"המחנה הדמוקרטי והמחנה היהודי, ואין שיחה. אנחנו מנסים ליצר כלים איך לדבר על הדברים המשותפים עבור ביה"ס התיכון. כשבאים עם הסיפור הדמוקרטי לכיתה מגלים פעמים רבות שאתה חסום. קשה להביא היום סיפור עם דילמה מוסרית. התלמידים לא רוצים לקבל את זה. ניקח כלים מתוך הסוגיות היהודיות כדי לנסות ולפתור קונפליקטים של היום, כי יש לנו אמנות המחלוקת. נתרגל את הכלים לניהול מחלוקת. כיום אין לנו שיחה, אלא רק רצון להסביר לשני למה הוא טועה, ללא נסיון להבין אותו. יש לנו בתרבות שלנו מפתחות להשתמש בהם. לתלמיד כיום זה מדבר. זו דוגמה לחינוך יהודי דמוקרטי".

בפרק 71 של חוקי המשחק שוחחתי עם יעל קרואל, אשת חינוך ומנהלת תכניות במכון שלום הרטמן. זו היתה שיחה מרתקת שעסקה לא רק ברעיונות, אלא גם בתרגום שלהם לעשייה אמיתית ולהשפעה. שוחחנו על המפעל הציוני, שהוא קריטי להמשך שגשוגו של העם היהודי. מה המשמעות של היותנו אזרחים יהודים ציונים במדינה דמוקרטית, ואיך מחזקים דמוקרטיה דרך העולם היהודי? איך מתרגמים את הרעיונות לתכניות מעשיות ולהשתלמויות למורים? איך מתגברים על התנגדויות אצל התלמידים לעיסוק בנושאים האלו? ומיהם המורים והמנהלים המגיעים לתכניות אלו, וכיצד הם משתמשים בכלים הללו? לכל אלו ועוד, מוזמנים להאזין.