ששון קדם הוא איש גדול
גדול בתחושות , ברגשות

במחוות הגוף ובעיצובים שלו לנשים.
יש לו לב ענק מרגיש ופועם

כזה שנמצא כל הזמן בנוכחות אמיתית

של כאן ועכשיו.
ברווח הזה שבין בן אדם פשוט לאצבעוני

בין האפור לאחשוורוש

יש איש מיוחד במינו.
אחרי שהורדנו את מסיכת הגבס

ששון תיאר את זה כמו״ מפגש עם האני הפנימי שלך ״

ולי נהיה עור ברווז.
ישב מולי איש בנוכחות מלאה

זאת שיש בה התמסרות לתהליך.
כשסיימנו הוא אמר:
״העלית לי את התדר היום״.
וזהו - רציתי לפרוש.
שווה להקשיב לשיחה הזאת

יש בו הרבה חכמת חיים האיש הזה
שילוב של חכמת הזן

וחכמת רחוב, אמיתית וכנה.
כשתקשיבו לו תוכלו גם ללמוד

איך לתחום את הכשלונות שלכם

איך לא לוותר

איך זה לגלות שיש לך שליחות בעולם הזהו

שכמעט הייתי אומר לכם

שהוא פיצח את השיטה.
תודה לך ששון על הסכמת הלב

להתארח אצלי בפודקאסט

לימדתי אותי דבר אחד או שניים.

ספונטני ולא צפוי.
חיזרתי קצת אחרי נורית קריב

שתבוא להתראיין אצלי בפודקאסט.
והיא?
הייתה קצת מהוססת.
קבענו ליום למחרת

ופתאום היא מסמסת לי

אולי תבוא היום ?
אני אוהב להכות בברזל שהוא חם

אז באתי מעכשיו לעכשיו.
לא לפני שעשיתי שיעורי בית
והכנתי שאלות כמו כל מראיין רציני.

למה נורית ?
שאלה אותי תמר.
יש בה משהו מרתק בעיניי אמרתי לה.
השילוב בין המותג של NU
שכולו שלמות של טעם טוב יופי וצבעוניתל

בין הסרטונים שהיא מעלה לרשת

נטולי כל מניירה ו

חפים מכל נסיון לייפות את עצמה או את המציאות

השילוב הזה פשוט ריתק אותי.
מי שייש בו שילוב כזה

חייב להיות בן אדם שמעניין לדבר איתו.
ולא זה לא פשוט לפתוח עסק חדש בגיל 60
וזה מצריך המון אומץ

ונותן מצד שני המון סיבות לקום בבוקר.
ומה עם המסכות ?
אלו שהסירה, אלו ששומרות ואלו שעדיין לא.
מסתבר שהתשובה הרבה יותר מורכבת

ובעיקר כנה ואמיתית.
את השיחה המרתקת ביננו
אני משאיר לכם פשוט ללחוץ play
היא מפתיעה, כנה ולא צפויה.

דברים שלמדתי משירלי יובל יאיר :

הפודקאסט שלה ״ להנות מהדרך ״ הוא בעצם פגישה ושיחה על חווית החיים של המרואיין
המסננת או במילים אחרות מצפן המרואיינים שלה הוא הסקרנות שלה.
ממאיר שליו היא למדה על אומנות הסבלנות וזה שריר שהיא שוקדת לטפח אותו.
היא אומרת על עצמה בהקשר של המטפלת ש - אתה מטפל כמו האדם שאתה
וגבולות הטיפול משמעותיים בעיניה בעיקר מצידו של המטופל
כי לפני ואחרי הכל היא לא האישיו בטיפול.
היא מתקוממת על זה שרואים בה את נושאת דגל החיוביות
היא יודעת גם לשבת בתוך העצב ומנגד מצלמת לתודעה שלה כל הזמן את הטוב.
יש לה קהילת שרירים מאוד מפותחת שעוזרת לה בתוך עולם של גם וגם
והרשות להיות בעולם הגם וגם זה חסד שקיבלה מהבית שגדלה בו.

אומרים עליה שהיא יודעת ללמד לעומק בקלילות ושזו אחת המחמאות הכי שוות שקיבלה.
חוץ מזה דיברנו כמובן על מסיכות ולמרות שהייתה שם התנגדות בהתחלה
היא התפוגגה כשהחלפנו את הדיבור על מסכות בדיבור על שינויים
אלו שהסכימה לקבל אותם, ואלו שקשה לה לוותר עליהם.
השהייה תחת מסכת הגבס הייתה מקום מוכר לה
למה ?
כי הוא בעצם גרם לה שהות במקום שטוב לה איתו - בתוך עצמה.
ואז התהפכו קצת היוצרות ומבלי משים ואולי כן שירלי התיישבה לכמה דקות בעמדת המראיינת
נו, סוג של התגשמות חלום שעזר לי גם להבין ולהסביר

את הסיפור שלי עם מסכת הגבס
ומה בעצם הפודקאסט הזה בשבילי .
ודיברנו גם עוד על האושר והאישור שלצידו
ובשביל זה שוט תלחצו פליי ומקווה שתהנו .
תודה שירלי על שיחה לא מובנת מאליה בכלל.

לפעמים נדמה לי

שהיא מדברת אותי בלי מילים

מתחת לשנינו כמו זורם נהר קדום וארכיטפי

נהר ששנינו שטנו בו

מכירים בו כל עיקול ופנייה

נהר הלינה המשותפת.

אוריין מעידה על עצמה

שהמסע שלה בעולם הזה

הוא לספר סיפורים

היא לא מפחדת לחטט

גם בפצעים הכי כואבים

ויש לה דרך מיוחדת משלה

רצופת הומור ושנינות

שמסייעת לקורא לחיות אותם ואיתם

ללא כאב ואפילו עם חיוך.

לפני כמה שנים היא חזרה ארצה

אחרי רילוקיישן ארוך

ישר לתוך אמהות הלינה המשותפת

ופתחה חלום רחב

למקום שהיא מעידה

שאין אמא אחת שדומה לשנייה

זו רק התפאורה

שהייתה כמעט זהה.

האנשים העתיקים שבעולם הזה

מרתקים אותה

והיא מקבלת מהם

הצצה לעתיד

שיש גם שם עוד תקווה.

בדרך היא העניקה לכולנו את בלה

ואת ההצצה לזוגיות ארוכת שנים

שנגמרת בחשכת הדמנציה

ובשאלה - מי פה ?

עכשיו היא עם ספר חדש

הסיפור של כרמן

רק מלקרוא את הפרולוג של הספר

אני מאיץ בכם לרוץ ולרכוש אותו

בחנות הספרים הקרובה.

אוריין היא אשה של סיפור ומסע

עם כל סיפור היא נעה ונדה בארץ

נוטעת משמעות ותובנה

והיא למדה מהמסע

לא פחות מהכתיבה עצמה.

מזמין אתכם.ן

להאזין לפרק הזה

מבטיח שתצאו ממנו עם כמה תובנות

וגם עם חיוך על השפתיים

האזנה נעעמה

עדו

נועה הייתה ״המורה״ שלי לצילום

אמצע שנות ה 90
החוג לצילום במכללת הדסה בי״ם
היה המקום ללמוד בו צילום.

הרבה מים עברו בירדן ובכל מקום מאז

ואיכשהו ממרחק השנים והגילים

שמרנו על קשר.

לקח זמן ובסוף אזרתי אומץ

ושאלתי אותה אם תסכים

לשיחה איתי בפודקאסט
והיא ישר הסכימה

ואני נכנסתי ללחץ.

קודם עשינו מסיכת גבס

שהינו בה.
יותר נכון נועה שהתה

ואני צילמתי את ההשתהות.

אחר כך ישבנו לשיחה

על מה דיברנו ?

על הלימודים בהדסה

מה זה הוראה בשבילה

ורק זה כבר היה מרתק.

משם עברנו לדבר על יצירה

על התהליך והחופש ליצור

על המרחק אליו היא לוקחת את הצילום

למחוזות רחוקים מאוד מכאן

ושבעצם יש להם מקום
בכל מי שמתבונן ביצירות שלה.

וכן דיברנו כמובן גם על מסכות

לפעמים הרגשתי כאילו היא מדברת אותי

רק הרבה יותר עמוק.
כנראה שזה לא סתם

שנשארנו בקשר ממרחק השנים.
מזמין אתכם לצלולאיתנו לשיחה הזאת

זו שיחה שצריך לקחת מרחב בשבילה

היא הולכת במחוזות

שיש בהם קצב אחר.

האזנה נעימה.

החיפוש אחרי הלב
ובעיקר - הנכונות לפתוח אותו.

הפודקאסט הזה נערך
בתצוגת היחיד של יוראי ליברמן ביפו.על הקירות בתערוכה שנקראת solo.
תמונות שמסכמות יותר מ 20 שנה של חיפוש.
חיפוש אחרי זהות ושייכות.

דיברנו כמובן הרבה גם על צילום
אבל הלב של הראיון נמצא בכלל במקום אחר

בתוך הלב של יוראי .

הסדרה הכי מרגשת בתערוכה שלו

נמצאת בקומה השנייה

צילום איטי - קוראים לה.

ולא אין שם אפילו אדם אחד

את אנשי כל העולם תוכלו לפגוש בקומה התחתונה

את יוראי ואת הלב הענק שלו

זה שנפתח עכשיו יותר ויותר

תפגשו בסדרה הזאת.

הסדרה הזאת תתפוס אתכם חזק בלב
ואז תעשה עוד סיבוב
את החומות שבנה סביב הלב שלו.

אלו שבנה במשך שנים
מאחורי העדשה שלו שחבקה עולם.

כששאלתי אותו על החוויה
מאחורי מסכת הגבס אמר :
תראה מצד אחד לקחת את הזהות שלי

מצד שני הייתי שמח להשאיר אותה לפעמים בצד.

מזמין אתכם להיכנס איתי ועם יוראי
לתוככי הלב שלו.

זה מסע ששווה להקשיב לו.

העולם מתחלק ל 2 :

מי שמכיר כבר את יאנה דרום - פשוט מכור

ומי שלא מכיר ? - זה רק עניין של זמן.

בפודקאסט ויתרתי על ההצגה העצמית הרגילה

והצגתי אותה דרך 5 מילים :

הומור

כנות

ישירות

נגישות

אותנטיות

לראיין את יאנה זה לא פשוט

לא בגללה, היא מרואיינת מושלמת

אלא בגללי , כי אחרי הכל היה לי אתגר

להוציא מהראיון הזה

דברים שעוד לא שמענו.

דיברנו על אופנה { כי איך אפשר בלי }

על ליצור תוכן באופן ספונטני וללא מאמץ

גילינו ביחד שלמוזיקה יש ערך מרפא

ואת המסכה של הציפיות החברתיות ממנה

היא כבר הייתה שמחה להוריד.

וכן דיברנו גם על עמי

שחקן המשנה הקבוע בסרטונים שלה

ועל המסר שהיא בעצם מעבירה דרכו

על יחסים , קבלה והכלה בזוגיות.

מזמין אתכם לצלול איתנו לתוך הפרק הזה

מקווה שתמצאו בו
גם כמה עצות טובות לקחת חיים

כי אחרי ולפני הכל

ישנה דרום זה שמחת חיים בערמות.

האזנה נעימה.

האיש שלא מפחד מהפחד

עידו איזק הוא איש של ניגודים

שמתיישבים כולם באישיות שלו

בסדר מופתי.

בטבעי שלו הוא איש של טישירט שחורה בארון

מצד שני כשתפגשו אותו

זה יהיה בחליפה נוצצת ואקסטרווגנטית

כזאת שלא הייתה מביישת את פרדי מרקורי או אלטון ג׳ון

הוא מעיד על עצמו ששנים הוא עטה על עצמו מסכה

הוא קורא לה עידו המניאק.

אחרי 10 שנים הוא פתאום שאל את עצמו

איפה הוא, העידו הזה שהוא מכיר.

וככה בשנייה שהוא הוריד את המסכה הזאת

של המנייאק

הוא התחיל לפרוח.

הוא מגדיר את עצמו כ star

ופייר הוא הכי כוכב בעולם.

מה שמאפשר לו לשחרר את חרצובות לשונו

בלי שאף אחד יכעס עליו.

עידו איז׳ק זכה לגדול

בבית מדרשו של רון קדמי

וגם היום אחרי 20 שנה

הם עדיין חברי נפש.

לפני שנים הדר גולדמן אמר עליו :

1 - אתה מראה לי את העתיד

2 - אתה אפילו לא יודע מי אתה.

הוא עשה מהפכה בצילם בארץ

כשהפך את הצילום בסמרטפון שלו

לאומנות של ממש.

זו שיחה בין שני צלמים

שהדמיון בינהם הוא השם

כמובן , קודם כל.

פה נגמר הדמיון ומתחיל העניין האמיתי.
אנחנו שונים אחד מהשני מאוד

ומצד שני, שירי בן ארי חיברה בינינו לא אחת.

אז אם זה נשמע לכם התחלה של שיחה מעניינת

מזמין אתכם להקשיב לנו.

על יצירה

על שינויים

על לא לפחד מהפחד

בטח לא מנפילות.

האזנה נעימה.