התחתנתם , בניתם בית
ואז מגיע המשפט בסעודת ליל שבת
מאחד ההורים ששובר משהו מבפנים,
בפרק הזה דיברנו בכנות על התערבות הורית אחרי החתונה- בחינוך הילדים, בהתנהלות כספית, ובגבולות..
שיתפנו סיפור אישי שלנו על הערות שנאמרו לילדים שלנו- בפנים או מאחורי הגב.. ואיך זה הרגיש לנו כהורים..
הבנו למה הדור המבוגר מתערב, ואיפה זה פוגש את הצורך שלנו בעצמאות.
נגענו בנושא הנפיץ - כסף, ולמה זה לעולם לא רק כסף.
אנחנו מדברים על חינוך נכדים,
היררכיה וסמכות,
ומה עושים אם המסר של סבא וסבתא סותר אותנו.
נתנו כלים ברורים איך מציבים גבול בלי לשבור את הקשר ובלי לפגוע בכבוד ההורים.
וסיימנו בשאלה עמוקה וכנה , איך היינו רוצים שהילדים יציבו לנו גבול בעתיד..
זהו פרק אמיתי וכנה מתוך החיים של כולנו.

יש תקופות בזוגיות שלא קורה בהן משהו דרמטי.
אין מריבות מיוחדות, אין פיצוץ, אין צעקות.
יש עומס טבעי, לעיתים קושי כלכלי, ויכוח על חינוך ילדים, לחץ, או שתיקות.
והשאלה הכי מפחידה – איך אפשר להרגיש לבד כשאנחנו נשואים?

בפרק הזה אנחנו מדברים בכנות על שחיקה שקטה, על זוגות שלא רבים – פשוט לא מדברים את הרגש והחיבור האמיתי..
על ההבדל בין שיחות טכניות לשיח רגשי, ועל איך שתיקה הופכת למרחק.
נגענו גם בנושא הרגיש של טהרת המשפחה ושמירת נידה ,מתי זה מקרב, מתי זה מרחיק, ואיך אמונה יכולה להפוך ריחוק להזדמנות לצמיחה.
זה פרק על אוויר. על קרבה. ועל האחריות שלנו לא להשאיר מקום לדמיון במקום שבו צריך להיות דיבור
זהו פרק חובה לכל זוג עם ותק בנישואין !

הילד שלנו חוזר הביתה ואומר לכולם יש , ורק לי אין..
זה מתחיל מסמארטפון / קורקינט חשמלי / כל דבר אחר
ומהר מאד זה הופך לשאלה עמוקה על שייכות, פחד, גבולות והורות אמיצה!

בפרק הזה אנחנו צוללים למנגנון של לחץ חברתי - למה ילדים כל כך צריכים להיות ״כמו כולם״
ואיך זה מפעיל אותנו כהורים..
מתי אנחנו קונים להם כי זה נכון, ומתי קונים רק כי מפחדים שהילד יהיה היחיד שלא אין..
אנחנו מדברים על הגבול שבין רגישות לרגש של הילד, לבין ויתור שמחליש את הסמכות ההורית,
על הטעות שבלהיות הורה פופולרי,
ועל האמת הפשוטה שלפעמים אהבה אמיתית נמדדת ביכולת גם לומר - לא!
ואז הבנו משהו מפתיע- לחץ חברתי לא נגמר בכיתה ד׳,
הוא נכנס גם לזוגיות, לכסף, לרכב, לחופשות, ובכללי לתדמית שלנו מול החברים , המשפחה , והעולם..
זהו פרק על מנהיגות הורית,
ועל השאלה הכי אמיצה וכנה-
האם אנחנו מחנכים- או רק מגיבים מפחד..