חייו של ר' יום טוב הלר הם סיכום של תהפוכות המאה ה17 בעולם היהודי. תחילתם בבית המדרש של המהר"ל בפראג, ממנו שאב עמדות קבליות, התנגדות לפלפול ובעיקר את מרכזיותה של המשנה. המשכם במלחמת שלושים שנים, גירוש וחורבן הקהילות בבוהמיה - ומעבר לקהילות החשובות במזרח אירופה, עד לפרעות ת"ח ות"ט. בתוך כל זה כתב ר' יום טוב פירוש מכונן למשנה אותו אנו לומדים עד ימינו אנו.

ר' חזקיה די סילוה הוא לא עוד פרשן על השולחן ערוך (אם יש אחד כזה בכלל). החכם האיטלקי-ירושלמי הזה הותיר רושם בל ימחה - מעשירי אמסטרדם שנשבו בקסמו ועד רבני מצרים שרצו לנדות אותו בגלל האומץ ההלכתי שלו. בחייו הקצרים ומלאי הברק הוא זכה לחדש בהלכה ובקבלה, לעבור שינוי רוחני בעקבות נישואיו ולהתקבל למרות היומרה הנועזת שלו לחלוק על הגדולים ביותר.

והנה הדיוקן שהזכרנו בפרק

לאחר שסקרנו התרחשויות מרכזיות במזרח אירופה של המאה ה17, אנחנו נשארים באותה תקופה ועוברים למוקד אחר של העולם היהודי באותה התקופה - המזרח התיכון. האימפריה העות'מאנית נמצאת בשיא כוחה, ובקהילה השוקקת של אזמיר נפגוש את ר' חיים בנבנשתי, פוסק מבריק שלוקח על עצמו את המשימה לכתוב גרסה עדכנית לבית יוסף - כזו שכוללת את שטף הספרות ההלכתית שנכתבה מאז המצאת הדפוס. מעבר למפעלו ההלכתי, עומד ר' חיים בנבנשתי במוקד של אחת הטלטלות הגדולות ביותר שחווה העם היהודי באותה התקופה - עלייתו ונפילתו של שבתאי צבי.

המגן אברהם - פירושו של ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר על חלק אורח חיים בשולחן ערוך - הוא אחד השמות המוכרים ביותר ליהודי מן השורה מקרב הכתבים שפגשנו עד כה. חותמו של המג"א נוכח בפרטי הלכה יומיומיים - השעה שבה אנחנו מתפללים, האופן בו אנחנו בונים את הסוכה שלנו, בניגוד בולט לאנונימיות היחסית של דמותו ההיסטורית. אז מי היה ר' אברהם, איך הוא זכה למעמד הנחשק של פרשן השו"ע ומה ייחודי בעמדה שלו בכדור השלג המתגלגל וגדל שהוא הקאנון ההלכתי שלנו?

במאה השבע עשרה מתקרב השולחן ערוך לקבל את האופי שאנחנו מכירים היום - לא ספר שהוא שורה תחתונה, אלא בית מדרש כרוך, הכולל דיון בנושאים נישתיים בין נושאי כלים שמהווים מוקד ללימוד לא פחות מהמקור הקאנוני. הפרק הזה סוקר את התהוות התופעה הזו, וכולל הכרות עם שני נושאי כלים נוספים של השו"ע - באר הגולה והמגן אברהם (עליו נרחיב יותר בקרוב). נשאל גם האם המגמה הזו תואמת את חזונו המקורי של ר' יוסף קארו - או למעשה מפרקת אותו.

בפרק מיוחד ומעט ארוך מהרגיל אנחנו צוללים עוד יותר לדמותו של ר' שבתי כהן ובית המדרש מתוכו פעל. בדמותו הייחודית של הש"ך מתגלה בית מדרש ושיטה לימודית שמשלבת בין שמרנות (המשך בית המדרש של המהרש"ל) לאנרכיזם (התנגדות ללימוד ההררכי) ובין למדנות מופשטת להתעצבות לאור המשבר ההיסטורי של פרעות ת"ח ות"ט. ננוע בין הכתבים הללו, בין היתר מבעד לחיבורו הלמדני "תקפו כהן", העוסק בדיני תפיסה בספק - בהם עסקנו בעבר.

בפרק הקודם פגשנו את הט"ז, שמקבל על בית המדרש האשכנזי את צורת החשיבה של השולחן ערוך ומנסה לחזור לפסיקה אחידה והיררכית. את דמותו המרשימה של הט"ז מאתגר, עוד בחייו, רב הצעיר ממנו בשנים רבות המגיע מבית המדרש החולק על דרכו של הט"ז - בית המדרש של המהרש"ל. בחייו הקצרים הספיק ר' שבתי כהן, הש"ך, לצאת חזיתית נגד הט"ז, לארח אותו לשלושה ימים באהבה רבה ולפתוח פתח ללמדנות המודרנית - אותו נפגוש בפרק הבא שיעסוק גם הוא בתורתו.

בפרק זה הרב נעם סמט מכיר לנו את ר' דוד סג"ל ואת חיבורו טורי זהב. הט"ז הוא הממשיך הישיר של שושלת הפוסקים האשכנזית המרכזית - מהמהרש"ל ועד לחותנו (הכפול!) - הב"ח. הוא משמש כדמות מרכזית בהנהגת יהדות מזרח אירופה אל מול הטלטלות של פרעות ת"ח ות"ט והשבתאות ומאריך ימים. בכל זאת, בצעד שונה ממרבית קודמיו הוא מקבל על עצמו את השולחן ערוך כחיבור קאנוני וכותב חיבור פרשני שהוא אחד מנושאי הכלים המשמעותיים על השו"ע עד היום. האם המגמה הזו הצליחה?