אמי ומתן עולים על העץ לקרוא עוד ספר של רייצ׳ל ברייט והם לא בטוחים שהם רוצים לרדת.

למה הספר הזה הוא אחד האהובים על אמי? מתי נכון לשחרר, לנסות דברים חדשים או לשנות
הרגלים ומה ההבדל בכלל? ולמה כיפלי זה לא רק שם של חטיף בטעם גריל/בצל/מעושן?

הפרק הכי פרוגרסיבי בעולם, שנועל את חודש הגאווה עם ה-אורח נושא הלפיד (או המניפה) של הקהילה.
מתן, אמי וידידיה בקריאה מעמיקה של "הפיל שרצה להיות הכי" של פאול קור, על הפילון החמוד שהתחפש לדגל גאווה בעזרתה של ציפור לסבית.
האם זה באמת ספר הומופובי או המדריך לגבר הישראלי המצוי? למה יש על תחתונים של בנות סרט עטיפה קטנה של מתנה? ומה אמר גיורא חמיצר לידידיה שגרם לו לחשוב שהוא צריך להיות פיל אפור?

חודש הגאווה כאן ואמי ומתן גאים לבוא (ולנסות) להרים עם פרק מיוחד על הספרים "אבא ואבא" ו"לדנה שני אבות"- ומנסים להבין את ז'אנר ספרי הילדים המאוד ספציפי הזה.

מי קהל היעד של הספרים האלה ולמה הם מרשים לעצמם להיות נטולי סיפור? למה זוג פינגווינים זכרים עושים את זה טוב יותר? ואיך אמי יגיב אם הבן שלו ייצא מהארון בתור נמלה טרנסג'נדרית?

מתן ואמי מנסים להירגע משבוע מתוח ורווי פוסט-טראומה ישראלית, וצוללים לתוך "תפילילה" של מאיה חנוך ומיכל כהן חי (זה שאשתו של אמי כבר הספיקה להעיף מהבית). השניים מנסים להבין איך שיר ערש פונקציונלי הפך ליצירה באורך הגלות עם יותר מדי סופים מזויפים (סטייל "שר הטבעות") שבה אפילו המאייר נרדם באמצע.

איך הפכה "אמא אדמה" לאלוהים של החילונים? מה עושים כשאנשים רעים פולשים לחלומות של הילדים? והאם הדמות המומצאת "עמיחי מחברת המקלחות של ישראל" תצליח להשכיב את הילדים בזמן כדי שההורים יוכלו לראות "חתונה ממבט ראשון" בשקט? פרק שהוא חצי מנטרה, חצי מדיטציה והמון רצון לברוח מהחדר.

מתן ואמי (ששרד ג'ט לג קשוח) חוזרים הביתה לקלאסיקה שחרזה לאה גולדברג, ״איה פלוטו" – ומגלים מה הכלבלב מקיבוץ מגידו באמת חיפש בחיים שלו (ספוילר: לא קצפת).
מה קורה כשתינוק מסתכל במראה? מה הקשר לקלפי טאקי? והאם אמי יקשיב לאמא שלו ויפסיק לדבר לא יפה ולהגיד ז*@?

אחרי שבדקו עם אהרון שאפשר, מתן ואמי צוללים לתוך הספר "זוג" של ג'וליה דונלדסון ומלווים את הדרקון הכי חרוץ בכיתה במסעו המפרך להשגת כוכב זהב, שרצוף התרסקויות לתוך עצים, כאבי גרון ומפגשים גורליים עם הנסיכה שירי. דרך הסיפור על הדרקון שמוצא ייעוד חדש והנסיכה שבוחרת להפוך לרופאה במקום לחכות לאביר שיציל אותה, השניים מדברים על הצורך האנושי בהכרה חברתית, על שבירת מוסכמות ועל הבחירה האישית לצאת מהסללה – ממש כמו הדילמה האישית של אמי בין לימודי הנדסת חשמל לבין עולם הקולנוע. זהו פרק קליל ומעורר מחשבה על החופש להיות מי שאתם באמת, אז בואו להאזין ולתת לנו דירוג של חמישה כוכבי זהב!

מתן ואמי מנסים להבין לאן החרדות שלנו הולכות בלילות. הם צוללים לתוך "לאן הולכות הדאגות בלילה" של אנתוני בראון ומנסים להבין מה משאיר אותנו (ואת הילדים) ערים. מפחדים הזויים מכובעים ונעליים ועד לקרקרים שמתפוצצים בשמיים בזמן המלחמה, ובובות דאגה כתחליף לטיפול תרופתי/פסיכולוגי.
פרק מפחיד כמו לילה בבית של סבתא

בלב המלחמה (וכשמתן מצליח לחמוק בין האזעקות עד לתל אביב), אמי ומתן נפגשים לפרק קלאסי במיוחד על "הבית של יעל" של מרים רות. בעוד הטילים שורקים בחוץ, הם צוללים לנדל"ן המורכב של קרטונים, סלי כביסה ומתחת לשולחן, ותוהים איך הפכנו מילדים שחולמים על ארגז בגינה למבוגרים שפשוט מחפשים פינה שקטה (עדיף עם בטון מזוין). על הצורך האנושי בפינה משלנו, על הזיכרונות המתוקים מ"זולות" בקיבוץ, ועל למה בעצם יעל היא יזמית הנדל"ן הראשונה והעקשנית ביותר שהכרנו. מומלץ להאזנה בארגז הקרוב לביתכם!