検索キーワード： ナレーター "ריקי בליך" すべてのカテゴリー

ספר מרגש שעושה טוב על הלב. הספר מביא את סיפורם של תום ואביו שאוהבים לבנות ביחד מכונות מיוחדות ומופלאות. יום אחד, כשאבא מפוטר מהעבודה, הבית מתמלא בעצב. אבל בדיוק ברגע הזה, תום מציע לעשות משהו עם המכונות שבנו, משהו שעוד לא נראה, אפילו לא בדמיונות! ספר קסום ושובה לב, עתיר דמיון ורגישות יוצאת דופן, על חשיבה מקורית, המצאות מהפכניות, רוח אופטימית ובעיקר – על הקשר המיוחד שבין ילד לאביו. נבחר למצעד הספרים תשפ"ב.

מיה היא ילדה חדשה בכיתה. היא הגיעה לכאן מארץ אחרת. הסיפור עוסק בניסיונות שלה ובסוף בהצלחתה להתגבר בכוחות מיוחדים על עוינות הבנות המקובלות ועל החרם החברתי, כשגם המבוגרים סביבה לא תמיד יודעים לעזור. ספרה החדש של נורית זרחי, סופרת ומשוררת, כלת פרס ישראל ופרסים רבים אחרים, מצטרף ליותר ממאה ספרים, שזכו לאהבת הקוראים הצעירים והמבוגרים כאחד. ב"אף אחד היה איננו" היא מפנה זרקור לבעיה שכיחה בעולמם החברתי של הילדים ומנסה להעניק כוחות לגיבורת הספר כמו גם לקוראים.

איל צפון קטן איבד את דרכו. למרבה המזל הוא פוגש את לארס, דב הקטב הקטן. יחד איתו ובסיועם של כבשי מוּשְׁק חביבים, האיל הקטן שב ומוצא את העדר שלו. אבל מכשולים שונים עומדים בדרכם של האילים אל מרחבי הקטב הצפוני. בהתחלה כולם אובדי עצות, עד שבראשו של לארס צץ רעיון… זהו הספר השלישי סדרת "דב קטב קטן", שנקראת בשקיקה כבר יותר משלושים שנה על ידי מליוני ילדים ברחבי העולם, ועובדה לסדרת אנימציה מצליחה ולששה סרטי קולנוע. נבחר למצעד הספרים תשפ"ג.

"יום אחד בדצמבר" מאת ג'וזי סילבר בהוצאת דני ספרים הוא סיפור אהבה מענג, מחמם לב ומרגש עד אין קץ, המזכיר לנו שלגורל יש דרכים משלו להגיע לאושר הנכסף. לורי בטוחה שאהבה ממבט ראשון קיימת רק בסרטים. אבל יום אחד, בחודש דצמבר מושלג, היא רואה מבעד לחלון אוטובוס מעורפל גבר שהיא יודעת בכל נימי נפשה שהוא האחד בשבילה. עיניהם נפגשות לשבריר שנייה של קסם טהור... ואז האוטובוס ממשיך בדרכו. לורי יודעת שהם נועדו להיפגש שוב יום אחד, ובמשך שנה תמימה היא סורקת כל תחנת אוטובוס וכל בית קפה בלונדון בתקווה למצוא אותו, אך ללא הצלחה.

כשהייתה בת שש־עשרה בלבד, אנג'לה וונג, מלכת הכיתה, נעלמה בלי להותיר זכר. אף אחד לא חשד בכך שג'ורג'ינה שואו, הקרויה גם ג'יו, כיום מנהלת בכירה בחברת תרופות, הייתה מעורבת בהיעלמותה בדרך כלשהי. גם הבלש קייזר ברודי, שהיה חבר קרוב של שתיהן בתיכון, מעולם לא העלה בדעתו שדבר כזה אפשרי.

בספרה השאפתני ביותר, ומבחינות רבות גם האקטואלי ביותר, משרטטת יוכי ברנדס את סיפור חייו של רבי עקיבא מזווית ראות חדשה. היא מפענחת באורח סיפורי מבריק וסוחף את הכרעותיו הדרמטיות של הרועה הבּוּר, שבגיל מבוגר הפך למנהיג כריזמאטי, ומע ניקה לנו הזדמנות נדירה לפגוש את חז"ל לא כמושג ערטילאי, אלא כבני אדם. בני אדם משכמם ומעלה, אך גם יצריים מאוד, חרדים למעמדם, פוגעים ונפגעים.

הַמַּלְכָּה פוּקְסְיָה אִבְּדָה אֶת הַחֲתוּלָה הַמְּתוּקָה שֶׁלָּהּ, פוּקְסִין, וְיוֹצֵאת לְמַסַּע חִפּוּשִׂים אַחֲרֶיהָ. מַה מִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי קַסְדַּת הָאוֹפַנּוֹעַ שֶׁל הַמַּלְכָּה? סִפְרָהּ שֶׁל זַרחי, כְּכָל סְפָרֶיהָ, מַעֲבִיר מֶסֶר אִינְטֶלִיגֶנְטִי וּמְלֵא הוּמוֹר דֶּרֶךְ סִפּוּר יְלָדִים הַמֻּצָּג בִּפְּרִיזְמָה שׁוֹנָה לְגַמְרֵי מֵאֹפֶן הַצָּגַת הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הַמָּסָרְתִּיִּים שֶׁבְּאַגָּדוֹת הַיְּלָדִים הַקְּלָסִיּוֹת, בְּאוֹר מְצִיאוּתִי וְאַחֵר' שֶׁמַּעֲלֶה חִיּוּךְ תְּמִידִי עַל שִׂפְתֵי הַיְּלָדִים וְהַמְּבֻגָּרִים שֶׁיִּקְרְאוּ לָהֶם אוֹתוֹ.

בשיחה מלאה רוך בין סב לנכדו שוזר דויד גרוסמן את חוויות החיים, השמחות והעצב ואת קשר האהבה הנטווה ביניהם.

אילן בן-נתן, פרופסור לאסטרו-פיסיקה בטכניון, בן 48, נשוי לנעמי, אשה צעירה, מאיירת ספרים בת 25, ומגלה שהיא הולכת ומתרחקת ממנו, ולבסוף גם שיש לה מאהב. התחקותו אחריה מביאה אותו לעשות מעשה נורא.

מהו הדבר הזה, "עין תחת שן"? פסטיבל אימה הומוריסטי מבית היוצר של ריקרדו סטרָפאסה, שפיתה, עינג והצחיק אלפי קוראות וקוראי עברית בספרו "הסיני שקרא עיתון בתור לגרדום" ב-2014.

שתי אחיות שאוחדו בכישוף נוראי לגוף של אישה אחת נופלות קורבן לצמד נוכלים; משפחה בורחת ליער וממציאה את עצמה מחדש כמשפחת רובינזון קרוזו מודרנית; נשמתה של אישה מתה מתגלגלת בגופהּ של חתולת רחוב ובאה לבקר את משפחתה;

ספר נהדר שמחזיק את קוראיו במתח ממש עד סופו. בדומה לספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז 'סיפור על אהבה וחושך' גם 'רומן משפחתי' של מזי"א מספר שתי עלילות מקבילות: זו המגוללת את ההיסטוריה של היהודים באירופה ובישראל, וזו האישית, של גיבורי הרומן, המסרבים להיות חלק מההיסטוריה הלאומית. מלודרמה פסיכולוגית שעלילתה לוכדת, דמויותיה מסקרנות ושפתה מחושבת. באירוניה האופיינית לה, בחוש דרמטי מפותח, מגוללת מזי"א סיפור המשלב נושאים נצחיים

מה שמתחיל בניו יורק, בערב קר בראשית החורף, ייגמר בכניסה ליפו בשיאו המסמא של הקיץ. הם נפגשים במקרה, ליאת וחילמי, ולמשך חורף קפוא אחד, במרחב הזר של העיר הענקית, תוחמים להם טריטוריה אינטימית, קצרת מועד, ייקום בשניים. כוחות מנוגדים מפעילים אותם: מכאן כמיהה להתמזג גוף ונפש, ומכאן החרדה להיבלע בזולת ולהיטמע עד בלי הכר. הרחק מהבית, ברחובות המושלגים, אכולי געגועים אל אותה שמש - שנעשית היא עצמה כעין מולדת - הם משרטטים בתוואי צעדיהם מפה של יחסים.

זוכה פרס ספיר לספרות לשנת 2001. 'מישהו לרוץ אתו' הוא סיפור מתח, וחיפוש, ואהבה. אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש-עשרה, נעקר משגרת-יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת-סיכוי: לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים – והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר. כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו – סיפורה של תמר, נערה בודדה וסוערת, שנלכדה בסבך של עולם אפל ומסוכן, ונאבקת בו באומץ. לתמר תוכנית-הצלה נועזת, כמעט מטורפת, ולאסף הנדהם והמוקסם אין ברירה אלא להילכד איתה בסיפור שלה, לרוץ איתה עוד לפני שהוא פוגש אותה ממש.

רק אתמול היו חייו סדורים וברורים ודרכו אל פסגת ההצלחה בעולם ההיי־טק הייתה סלולה, והנה, יום אחרי, הוא בורח מהארגון שגידל אותו וקידם אותו והיה כל כך נדיב כלפיו. זה בלתי נתפס. הם יכלו להיהרג היום והכול בגלל ההמצאה שלו. הדבר העיקרי שתסכל אותו היה, שהוא לא ידע לאן הולכים מכאן.

דורות הקוראים שאינם מכירים את הספר יזכו בו לחוויה שכמעט אין לה מתחרות בספרות של השנים האחרונות, ומי שקראו אותו בעבר יופתעו עכשיו, במפגש עם הספר השלם, מרעננותו ומעוצמתו, והמבט ממרחק יזמן להם קריאה אחרת.

בכותונת סאטן לבנה ובשיער סתור עמדתי לצד שולחן האיפור בחדר השינה, אוזני לחוצה לנייד ועיניי בוהות בנדב המכורבל במיטה שלנו, מתפללת שלא יתעורר...

האפיפיור מת, והישיבה החשאית לבחירת יורשו עומדת להיפתח. החשמנים נוהרים לוותיקן לקראת הבחירות, אבל אחד מהם נמלט למלטה בחיפוש אחר מסמך שמקורו במאה הרביעית ובקונסטנטינוס הגדול, קיסר רומי.

מה שאבד בזמן הוא רומן ביוגרפי על שני חברים, נורית גרץ ועמוס עוז שמדברים על מה שאבד בזמן. החיים עצמם, משפחה, אהבה, מקום, נאמנות, בגידה. ולא מעט גם על האמנות ועל המוות, ועל מה שמחבר, אולי, את הכול.

זה היה המשחק ששיחקנו כל הזמן בבקתה שלנו במחנה נייטינגייל, לפני שוויוויאן, אליסון ונטלי נעלמו. הייתי הצעירה שבחבורה ואולי בגלל זה לא נקראתי להצטרף אליהן כשהן יצאו באחד הלילות מהבקתה ולא שבו מעולם. עכשיו אני מציירת אותן כל הזמן. הן תמיד שם, מתחבאות מתחת לשכבות הצבע, לא עוזבות.