נוריאלי מסביר למה המעבר של המזרחים לליכוד לא באמת פתר את בעיית אי-השוויון, איך הפכה ה"מסורתיות" לתחליף החדש לפנקס האדום, ומי הם ה-5% מהאוכלוסייה ששולטים ברוב המוחלט של הקרקעות במדינה על חשבון תושבי עיירות הפיתוח.
האזנה נעימה :)

בפרק הזה נדבר על הזהות ה"שקופה" בישראל. זו שנמצאת בראש הפירמידה, אבל כמעט אף פעם לא מדברת על עצמה. פרופ' ששון-לוי חושפת את הממצאים המטרידים מהמחקר שלה, שבו היא "חקרה כלפי מעלה" ובדקה: איך אשכנזים שומרים על עליונותם?

נבין לאיפה נעלמה היריבות המרה בין ה"יקים" לפולנים, ומתי הפכה הזהות האשכנזית ממוצא גאוגרפי לפריבילגיה שאפשר לאמץ.

ולבסוף, נגיע לשאלת מיליון הדולר: איך קרה שהקבוצה ההגמונית בישראל מרגישה יותר ויותר כמו מיעוט נרדף? והאם זו הסיבה שההגירה השקטה מישראל היא בעיקרה, ובכן, אשכנזית.

פרופ' מירב אהרון גוטמן מגיעה אלינו כדי לנפץ את נרטיב הקיפוח הנצחי וחושפת דווקא את מהפכת הכוח המזרחית.
החל מהמרד בנמל אשדוד, שם פועלים פשוטים היו צריכים לפרוץ לטקס הפתיחה כדי לסלול את דרכם ללב הכלכלה הישראלית, ועד שיטות אימוץ של "מודלים גבוהים"- כמו תזמורת אנדלוסית בחליפות פפיון או שכונות וילות יוקרתיות ביבנה- ששימשו כמנוף למוביליות חברתית.

אבל איפה נמצא הכוח הזה היום? גוטמן לא חוסכת ביקורת חריפה מש"ס ומהליכוד, ביתם הפוליטי של המזרחים. היא טוענת שפוליטיקאים מבצעים "ביזה של המזרחיות" ו"מפחלצים" את דמות האמא המזרחית לצרכים פוליטיים, בזמן שהצרכים האמיתיים של הפריפריה נותרים מופקרים.
פרק מעניין על העוצמה, הפוליטיקה והעתיד של הזהות המזרחית בישראל, הרחק מהקלישאות של "ישראל השנייה".

פרופ’ ניסים ליאון מספר איך ילד טוב מגבעתיים גילה את זוהר ארגוב, הבין מה זו ועדת קבלה (והחליט להתנגד לה עד היום) והפך לחוקר שמבקש לספר את סיפור המזרחים מבפנים.

על ש״ס שמאפשרת זהות “בתנאי הלכה”, על הליכוד שמציע “מזרחיות בלי מזרחיות”, ועל הרגע שבו הזהות הזו הפכה ממושתקת למובילה.

שהילדה שלה אומרת: "אמא, אני אתיופית – אני חייבת להיות מעולה", ד"ר שולה מולא מבינה עד כמה העומס הזה נטוע בזהות.

ד"ר מולא, פעילה חברתית וחוקרת, לוקחת אותנו להיסטוריה שלא סיפרו לנו עליה: על יותר מאלף שנות אוטונומיה יהודית באתיופיה — קהילה עם הנהגה, חוק, ושפה משלה- שלא זכתה למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה של הילדים שלכם.בפרק ניחשף גם למציאות הישראלית שבה הזהות הזאת נשחקת יום־יום: למה מורה “מחזיקה” תלמידה אתיופית שלא תענה בכיתה, איך מחמאות הן בעצם העלבות, ואיך ילדים לומדים די מהר ש״כדי שיקבלו אותך — תתנהג כמו שהם מצפים״

הנה שאלות: למה המערכת הפוליטית הישראלית, שנועדה לאחד קבוצות שונות, הפכה לזירה של קרבות זהות? למה, ועם כמה שנרצה להתכחש לכך, הדעה הפוליטית שלנו, הולכת יד ביד עם ארץ המוצא של ההורים שלנו? רמז: לא ההורים שלנו.

ד"ר זאב לרר, מחבר הספר "בחזרה אל כ"ט בנובמבר", לוקח אותנו למסע מפתיע לתוך שורשי המשבר החברתי והפוליטי שמטלטל את ישראל בשנים האחרונות. בשיחה מעמיקה, הוא מציג זווית ייחודית שמראה כיצד הסכסוכים הפנימיים בתוך החברה היהודית משפיעים על הסכסוך היהודי-ערבי.

האם המצב הפיך? מה הדור הצעיר יכול וצריך לעשות כדי לעצור את ההתדרדרות, ואיך מגילת העצמאות היא המפתח לכך?

למאמר של ד"ר זאב לרר: http://bit.ly/44Jb0JR

לספרו החדש "בחזרה אל כ"ט בנובמבר": https://bit.ly/44YhXWl

בית העלמין הצבאי הוא סמל ישראלי של אחדות והקרבה. אבל מה באמת מסתתר מאחורי השורות המסודרות והמצבות האחידות? בפרק הזה, ד"ר יאנה פלדמן יוצאת איתנו למסע בין הקברים וחושפת מציאות מפתיעה: לוחמים יוצאי ברית המועצות לשעבר שנקברים בחלקות נפרדות, ואם אתיופית שמתקשה לאתר את קבר בנה בגלל מחסום שפה ותרבות.

בואו לגלות איך דווקא במקום הכי קדוש ללאומיות הישראלית צצים פערים חברתיים והדרה לא ממש סמויה. האם אפשר לעצב מחדש את הזיכרון כך שכולם ירגישו שייכים?

מדוע במדינה שבה נשים הן הרוב, קבלת ההחלטות הביטחונית נותרה עדיין זירה גברית סגורה? שירה ברביבאי שחם, חוקרת מגדר וביטחון, קוראת לחשבון נפש: במקום להדיר את עצמן מהעולם הביטחוני, נשים חייבות להיכנס פנימה, להיות מומחיות לביטחון, ולהשפיע על איך, למה ומתי יוצאים למלחמה.

בפרק זה נצלול לשאלות קריטיות: למה נשים לא נמצאות בקבינט הביטחוני? איך השבעה באוקטובר שינה את חוקי המשחק עבור נשים בישראל? ומה זה "ביטחון פמיניזם" – הגישה החדשה שיכולה להוביל את ישראל למקום טוב ובטוח יותר לכולנו?